מדליה נ' הקרן הקיימת לישראל ואח'

פסק דין

א.כללי

לפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי אשר יקבע כי בין בני הזוג ד"ר חיים ועטה מדליה (להלן: "המנוחים מדליה ז"ל") אשר נספו בשואה, לבין הקרן הקיימת לישראל, נחתם חוזה חכירה לרכישת נחלה בת כ- 20 דונם בואדי חווארית (עמק חפר) בשנת 1933 או לחילופין בשנת 1935. בהתאם, מתבקש בית משפט זה לאכוף את חוזה החכירה ולהעניק לתובעים, יורשיהם החוקיים של בני הזוג מדליה זכויות בנחלה בת 20 דונם ב"הדר-עם" או בנחלה אחרת לפי בחירת התובעים.

ב.להלן העובדות הצריכות לעניין

1.אריה מדליה ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 3.9.81 וז'נטה שדה ז"ל ואשר הלכה לעולמה ביום 28.7.07 (להלן ביחד: "ילדי מדליה") הם ילדיהם של המנוחים מדליה אשר נספו בשואה. אריה מדליה ז"ל היה בעלה המנוח של התובעת מס' 1 גב' נלי מדליה (להלן: גב' נלי מדליה). ז'נטה שדה הייתה אשתו של מנחם שדה ז"ל, ואמם של התובעים 2 ו 3 (להלן: גב' נועה משה וכן מר ניר שדה בהתאמה).

2.ביום 17.6.08 ניתן פסק דין הצהרתי של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, לפיו גב' נלי מדליה (שהיא כאמור אלמנתו של הבן אריה מדליה) וכן מר מנחם שדה, אשר התאלמן מהבת ז'נטה שדה, הינם יורשיהם של המנוחים מדליה, אשר נספו בשואה.

3.תובענה זו הוגשה על ידי מנחם שדה ונלי מדליה, אך בעקבות פטירתו של מנחם שדה ז"ל נכנסו בנעליו בנו ניר שדה וביתו נועה משה. משכך, התובעים בתביעה זו הנם כדלקמן:

א. גב' נלי מדליה אשר כאמור הייתה נשואה לאריה מדליה ז"ל בנם של המנוחים מדליה אשר נספו בשואה.

ב. גב' נועה משה ביתם של ז'נטה שדה ומנחם שדה.

ג. מר ניר שדה בנה של ז'נטה שדה ומנחם שדה.

4.הנתבעת מס' 1, הקרן הקיימת לישראל (להלן: "הקרן הקיימת או קק"ל") הייתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו הבעלים והמנהלת של מרבית הקרקעות בארץ ישראל וכן מי שמכרה לבעלי הזכויות, מדליה ז"ל, את זכויותיה במקרקעין נשוא תביעה זו.

5.הנתבע מס' 2, מינהל מקרקעי ישראל, (להלן: "המינהל") הוא מי שמנהל כיום את אדמות הקרן הקיימת על פי דין.

6.הנתבעת מס' 3, הינה התאגיד אשר קודם למיזוגו לחברה הנוכחית היה מורכב, בין היתר מ"יכין חברה שתופית לקבלנות חקלאית בע"מ". זה קיבל לידיו את אדמות המנוחים מדליה ז"ל מהקרן הקיימת לעיבודן לתקופה קצובה.

7.הנתבעת מס' 4, החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: "החברה לאיתור נכסים") צורפה כנתבעת לבקשתה ולאור הוראות חוק נכסים של נספי השואה בע"מ (השבה לנכסים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006 (להלן: חוק נכסים של נספי השואה בע"מ). החוק מסמיך את החברה באופן בלעדי להחזיק ולנהל נכסים של נספי שואה, להכריע בתביעותיהם להשבת הרכוש ולהעבירם ליורשי הנספים ככל שיאותרו.

8.המנוחים חיים ועטה מדליה ז"ל, היו זוג רופאים מהעיר מרימפול בליטא, אשר נמנו על ראשי הקהילה היהודית במקום מגוריהם. בשנת 1932 התארגנה קבוצה יהודים ליטאיים, ובהם גם המנוח חיים מדליה בקואופרטיב בשם "ההתיישבות העממית" (להלן: "ההתיישבות העממית"). מטרתה של ההתיישבות העממית הייתה להעלות את חבריה לארץ ישראל על מנת להתיישב בה, באמצעות רכישת קרקעות ועיבודן.

9.ההתיישבות העממית יצרה קשר באמצעות נציגי הסוכנות היהודית עם הקרן הקיימת לרכישת מקרקעין בארץ ישראל. לפי הוראות הקרן הקיימת לישראל, התקשרו החוכרים, אנשי ההתיישבות העממית, עם יכין, על מנת שזו האחרונה תכשיר את הקרקעות, תיטע בהן פרדסים ותטפל בהם עד אשר יעלו לישראל. יכין מצידה התחייבה לעבד את הפרדסים עד אשר יניבו פרי.

10.בכל אותה תקופה קיבלה יכין תשלום עבור פעלה מהמתיישבים אשר שכרו את שירותיה. בעקבות חורף קשה במיוחד בשנת 1937 נגרמו נזקים כבדים לפרדסים כעולה ממכתב יכין מיום 7.7.1938. הנזקים הכבדים לפרדסים הובילו לסכסוך בין קבוצת חברי ההתיישבות העממית ליטא לבין הקרן הקיימת ויכין. בגדר הסכסוך טענו חברי ההתיישבות כי הקרקע שניתנה להם אינה הקרקע המתאימה לעיבוד פרדסים וכי כל עמלם וכספם ירד לטמיון. בהתערבותו של נשיא הקרן הקיימת דאז, מר אוסישקין, הגיעו אנשי ההתיישבות היהודית וחברת "יכין" לידי הסדר פשרה, מבלי שהליך הבוררות בו החלו מוצה, וההדורים בין כל הצדדים יושרו.

11.אלא שבעקבות מלחמת העולם השנייה שפרצה בשנת 1939, לא זכו המנוחים מדליה לראות פירות עמלם והם ניספו בשואה, יחד עם בנם הצעיר דוד ז"ל. למרבה המזל, הצליחו שני ילדיהם של בני הזוג מדליה, אריה וז'נטה ז"ל להימלט מהגורל המר שפקד את הוריהם ואחיהם הקטן, ומאימת הצורר הנאצי. אריה נשלח ע"י הוריו לארץ ישראל בתחילת שנות ה - 30 ללמוד חקלאות במקווה ישראל, וז'נטה נשלחה ללמוד רפואה ברוסיה ומשם עלתה ארצה.

12. ביום 2 אוק' 2008 נמסר על ידי ד"ר עו"ד שריפי מנתניה דו"ח לגב' נועה בלכר מנהלת אגף איתור נכסים מהחברה לאיתור נכסים באשר לקרקעות נטושות במושב הדר עם שבעמק חפר (להלן: דו"ח שריפי). בדו"ח שריפי נאמר, כי קבוצה בת 22 איש מליטא ובהם מדליה רכשו נחלות בנות כ-20 דונם כל אחת. לאחר ניתוח מסמכים שונים הגיע עו"ד שריפי למסקנה, כי "הנספה היה בעלים של זכויות חכירה במתחם מגורים בגוש 8302 במושב הדר עם ובנוסף לכך היה בעלים של מטע בשטח של כ-10 דונם".

13.בעקבות דו"ח שריפי פורסם מאמר בעיתון הארץ ביום 8.11.08 על ידי העיתונאי תומר זרחין תחת הכותרת "מוסדות המדינה פעלו כגנבים במחתרת ביחס לרכוש נספים בשואה". בעקבות המאמר הוגשה התביעה שלפני על ידי התובעים.