מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה נ' ISSOUF KONE

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.7.2018 (עמ"ן 23774-07-18, השופטת א' שטמר). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המדינה על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין) במתקן המשמורת גבעון מיום 28.6.2018 (תיק 1468605, הדיין ר' מרזוק).

עיקרי העובדות וההליכים הקודמים

2. ביום 20.4.2010 נכנס המשיב לישראל שלא כדין, שלא במעבר גבול מורשה. ביום 17.5.2010, במסגרת ראיון שנערך לו ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: יחידת ה-RSD), המבקש זוהה כאזרח חוף השנהב והגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. ביום 10.3.2011 נערך למשיב שימוע על-ידי הממונה על ביקורת הגבולות (להלן: הממונה) והוצאו כנגדו צו משמורת וצו הרחקה שהורו כי המשיב ישוחרר ממשמורת בתנאי שימסור כתובת מגורים קבועה, יתייצב במשרדיה של רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) פעם בחודש וימלא טפסים לצורך הכנת מסמך נסיעה עבורו.

3. ביום 27.11.2012 יחידת ה-RSD מסרה למשיב הודעה לפיה נדחתה הבקשה שהגיש לקבלת מקלט מדיני בישראל. בחוות הדעת של יחידת ה-RSD נקבע כי המשיב לא הוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מפגיעה חמורה בחייו או בחירותו אם ישוב למדינת מוצאו. עוד צוין כי לא מתחוללת בחוף השנהב מלחמה, כי המצב בה השתפר מאוד מאז שהמשיב עזב אותה וכי בהתאם לכך עמדתו הרשמית של משרד החוץ, שאומצה על-ידי מנכ"ל הרשות, היא כי אין מניעה להשיב אזרחים של חוף השנהב לארצם.

4. בהמשך לכך, יחידת העזיבה מרצון של הרשות תיאמה עבור המשיב טיסה לחוף השנהב ליום 17.2.2013, אך הוא לא התייצב אליה. ביום 24.3.2013 המשיב עוכב על-ידי פקחי הרשות ובתום שימוע שנערך לו אצל הממונה הוצאו בעניינו צו הרחקה וצו משמורת חדשים שהורו כי הוא יוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל. בו ביום אישר בית הדין את צו המשמורת בהתאם לנדרש בסעיפים 13יד-13טו לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל או החוק).

5. בהמשך להחלטות המתוארות המשיב הוחזק במשמורת במשך יותר מחמש שנים – מיום 24.3.2013 ועד ליום 5.8.2018. במהלכה של תקופה זו נערכו דיונים רבים בעניינו של המשיב במטרה לקדם את הרחקתו מישראל, אולם המשיב עמד בסירובו לחזור לחוף השנהב, לא שיתף פעולה עם ההליכים להרחקתו, ואף סיכל חמישה ניסיונות להטסתו מישראל. להלן יפורטו עיקרי ההליכים הרלוונטיים לבקשה דנן.

6. ביום 21.5.2018 הורה בית הדין במתקן המשמורת סהרונים (הדיינת ל' קריספין-בוקר) כי ככל שהמשיב לא יורחק למדינתו עד ליום 21.6.2018 ולא יוצג מתווה ברור ותחום בזמן להרחקתו הוא ישוחרר ממשמורת ביום 24.6.2018 (התאריך תוקן מיום 24.5.2018 שנכתב תחילה בשל טעות סופר). זאת, בכפוף לתנאים לפיהם, בין היתר, על המשיב יהיה לעזוב את ישראל בתוך ארבעה חודשים מהיום שבו ישוחרר בפועל, ולא – יוכל הממונה להשיבו למשמורת. בית הדין קבע כי המדינה לא הצליחה להרחיק את המשיב מהארץ ואף לא סיפקה מענה לשאלה האם אפשרית הטסתו לחוף השנהב בליווי גם מבלי שהוא ישתף פעולה. על כן, כך נקבע, בשלב זה ההחזקה במשמורת אינה תורמת או מובילה להרחקתו של המשיב מישראל ואין תכלית להמשכתה. בית הדין הדגיש כי הסכמתו של המשיב אינה תנאי הכרחי להרחקתו, אולם, מהשתלשלות העניינים "נדמה כי הרחקתו אינה אפשרית וממילא לא יוצאת אל הפועל".
7. ביום 11.6.2018 המדינה הגישה לבית הדין בקשה לעיון חוזר בהחלטתו ולביטולה. במסגרת זו עדכנה המדינה כי תואמה למשיב טיסה לארצו בליווי של פקחי הרשות ליום 18.6.2018, וכי טיסה בליווי כרוכה בשרשרת נרחבת של תיאומים, חלקם מחוץ לארץ, וכן בעלויות גבוהות מאוד. ביום 14.6.2018 קיבל בית הדין את הבקשה וקבע כי החלטת השחרור שניתנה בעניינו של המשיב מבוטלת.

8. ביום 18.6.2018 המשיב נלקח ממשמורת לצורך הטסתו בליווי לחוף השנהב. על-פי דו"ח אירוע חריג שמילא אחד הפקחים ביחס לניסיון הרחקה זה, המשיב לא שיתף בו פעולה, התנגד לניסיון להעלותו למטוס, תוך שהוא מתפרע וצועק, ואף המשיך להתפרע לאחר שהועלה למטוס, כך שבסופו של דבר הטייס הורה על הורדתו מהטיסה. במסגרת האירוע, כך נטען, דחף המשיב את אחד הפקחים של הרשות לכיוון דלת המטוס והאחרון נחבל בראשו. בשלב זה, הוחזר המשיב למשמורת במתקן גבעון.