מדינת ישראל(עציר) נ' בסאייב(עציר) ואח'

החלטה

בעניין משיב 2

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של קשר לפשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק, סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק, סחיטה בכח לפי סעיף 427 סיפא לחוק, כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק, גניבה לפי סעיף 384 לחוק והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, קשר המשיב קשר עם משיבה 1 שהיא אשתו (להלן: "המשיבה"), ועבדה בעבר בביתו של המתלונן ורעייתו, כמטפלת ברעיית המתלונן, לפתות את המתלונן להגיע לדירתה של המשיבה, לשכנע אותו להתפשט, ולצלמו ערום ביחד עמה במצב אינטימי, על מנת לסחוט ממנו כספים. בתאריך 16.4.10 הזמינה המשיבה את המתלונן לדירה של סבה, שכנעה אותו להתפשט, והמשיב נכנס רעול פנים וצילם אותו ערום, כשהמשיבה יושבת לידו במכנס ג'ינס וחזיה. בהמשך, תוך איומים בעל פה ובסכין, ולאחר שהכה המשיב את המתלונן וסרב לאפשר לו לצאת מהחדר או ללבוש את בגדיו, מסר המתלונן את הקוד הסודי של כרטיס האשראי שלו, והמשיבה נגשה לבנק ומשכה סך 3,200 ₪ מהכספומט. בנוסף נטלו המשיבים 1,000 ₪ מארנקו של המתלונן, והמשיב הודיע לו שיקבל את ארנקו כאשר ישלם עבור התמונות. במהלך האירוע המשיב איים על המתלונן כי יהרוג אותו וכי יזרוק עליו רימונים, ובסופו של האירוע הורה המשיב למתלונן להסיעו למקום כלשהו בבאר שבע.

התשתית הראייתית אינה במחלוקת, הגם שבא כח המשיב העלה מספר טענות כנגד עוצמת הראיות. כך למשל טען שהראיה היחידה כנגד המשיב היא הודאתה של המשיבה שקושרת גם אותו, הודאה שהמשיבה חזרה בה ממנה מאוחר יותר. עוד טען, כי המתלונן לא הצליח לזהות את המשיב למרות שנסעו ביחד ברכב כברת דרך, ולמרות ששהה איתו בבית פרק זמן לא מבוטל.

עיינתי בחומר החקירה. לא מצאתי כל כירסום או הפחתה בעוצמת הראיות לכאורה. הודאתה של המשיבה במסגרתה היא מפלילה את המשיב, אינה הודאה בעלמא. מדובר בהשתלשלות ארועים מפורטת שיש לה תימוכין בראיות נוספות חלקן חפציות, וחלק אחר מקורו בפרטים מוכמנים שלא יכולה היתה המשיבה למסור, אלמלא היתה שותפה לביצוע העבירה.

אציין רק חלק מהן – המשיבה נצפתה כשהיא מושכת כספים בכספומט, ככל הנראה מכרטיס האשראי של המתלונן, ולאחר שעומתה עם סרט הצילום, הודתה בדברים. בדירה נמצאו חפצים מסוימים שתוארו על ידי המתלונן, כגון גרביון שחור ששימש את הגבר שהכה אותו, לכסות את פניו, והמשיבה אף היא סיפרה על גרביון שחור שבו כיסה המשיב את פניו, ואף זיהתה את הגרביון כשהוצג בפניה.

המתלונן גם תאר את התוקף השני כאדם גבוה, מזוקן וחבוש כיפה שחורה, תאור המתאים למשיב.

עילת המעצר אינה במחלוקת.

עיקר טענתו של הסנגור לבחון חלופה, נעוצה בשחרורה של המשיבה.

הסנגור טוען כי אין מקום לאפליה בין שני המשיבים, לאחר שהמשיבה היתה פעילה לא פחות מהמשיב באירוע, היא זו שיזמה אותו, היא זו שהזמינה את המתלונן, פיתתה אותו להתפשט, ואף דחפה אותו. בהמשך, היא זו שיצאה למשוך את הכסף מהכספומט. עוד טוען הסנגור, כי אין הבדל בין המשיבים בכל הקשור לעברם הפלילי, מאחר שגם למשיבה תיק מב"ד פתוח בעבירת אלימות נגד המשיב, ולמשיב הרשעה אחת ורישום אחד ללא הרשעה.

איני מקבלת את טענות הסנגור, ואני סבורה כי בנסיבות העניין, מסוכנותו של המשיב גבוהה, אינה ניתנת לאיון בחלופה, וקיים הבדל מהותי בינו לבין המשיבה, אשר מצדיק את האבחנה ביניהם.

ראשית, באשר לחלקו של המשיב באירוע – המשיבה טוענת כי המשיב הוא זה שיזם את החטיפה והסחיטה. לכך איני מייחסת חשיבות בשלב זה, שכן שני המשיבים שותפים שווים בביצוע העבירה.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שכאשר יצאה המשיבה להביא את הכסף, נקט המשיב אלימות קשה כלפי המתלונן שהינו אדם מבוגר ביותר בן 78. המשיב, כך לטענת המתלונן, דחף אותו, הכה אותו בחוזקה בבטנו, סטר לו פעמיים בפניו, השאיר אותו ערום בחדר, למרות שהמתלונן צעק כי הוא חולה לב (הגם שהואיל לתת לו לשתות מים), ואף הצמיד סכין לבטנו ודרש ממנו את מספר הקוד הסודי של הויזה, תוך שהוא מאיים עליו שאם לא ימסור לו את המספר, יקבור אותו.

בנוסף, המשיב הורשע ונגזר דינו בתאריך 9.3.10 בבית משפט השלום בבאר שבע בגין עבירת אלימות כנגד המשיבה (ת.פ. 5412/08). בגזר הדין של כב' השופט מגד הפנה בית המשפט לתסקיר שירות המבחן שהוגש בטרם גזר הדין, לפיו מצאה קצינת המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פוגענית מצד המשיב, ולא באה בהמלצה טיפולית. לפיכך נגזר על המשיב עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. את העבירה נשוא תיק זה, ביצע המשיב במהלך תקופת עבודות השירות.

כך שלכאורה התחזית הפסימית של קצינת המבחן, התגשמה. החומרה היתרה באה לידי ביטוי בסמיכות הגדולה לגזר הדין, ולעליית המדרגה המשמעותית בסוג העבירה ובנסיבותיה, ולעובדה שהמשיב הרחיב את מעגל הקורבנות מעבר למשפחתו הקרובה.

בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון לשקול חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא כפי שהציע הסנגור או אף בפיקוח איזוק אלקטרוני, וזאת נוכח רמת המסוכנות הגבוהה. אין מקום לשקול חלופה של גמילה, מאחר והמשיב נגמל מסמים לפני שנים רבות, ומכל מקום חלופה כאמור לא הוצעה.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים.

ניתנה והודעה היום י"א סיון תש"ע, 24/05/2010 במעמד הנוכחים.