מדינת ישראל נ' שפיק אבו טהה

1. לפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב 2, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 14.4.2018, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23491-10-16, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 3.11.2016, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כתב אישום מתוקן נגד שלושה נאשמים (להלן: הנאשמים), וביניהם המשיב 2, המייחס לו מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין); וקשר לסיוע לאויב, לפי סעיף 99 בצירוף סעיף 92 לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי נאשם אחר בכתב האישום (להלן: הנאשם 1), תושב רצועת עזה (להלן: מחמוד), ופעיל בסראיא אלקודס בגי'האד האיסלאמי הפלשתיני (להלן: ואיל) קשרו קשר לבצע פיגוע בגן אירועים בבאר-שבע. בכתב האישום נטען, בין היתר, כי מחמוד פנה למשיב 2 מספר פעמים במהלך תקופה של מספר חודשים בשנת 2016, והציע לו להשתתף בפעילות נגד בטחון המדינה. עוד עולה מכתב האישום, כי סמוך לאחר יום ה-4.8.2016, ולאחר שמחמוד אמר למשיב 2 כי נטילת חלק בפעילות האמורה תצמיח לו "פרנסה טובה", הסכים המשיב 2 לקחת חלק בפיגוע הטרור. עוד עולה מכתב האישום, כי השניים נדברו ביניהם, כי לאחר שישוב מחמוד מרצועת עזה, הוא ימסור למשיב 2 את "הפרטים" והשניים יתקדמו להגשמת תכנית הקשר. עוד נמסר בכתב האישום, כי מחמוד תכנן פיגוע הכולל יידוי רימונים ושימוש בנשקים אחרים כנגד אורחי אולם האירועים, וכלל את המשיב 2 בין המבצעים הפוטנציאליים של הפעולה. לבסוף, נטען בכתב האישום, כי במעשיו אלה, קשר המשיב 2 קשר "בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, במעשה שיש בו כדי לסייע לכך".

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים בעניינם. נטען בבקשה, כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של הנאשמים, וביניהן: הודאות הנאשמים במעשיהם, אשר ניתנו במהלך חקירותיהם; הודעותיו של מחמוד, המפלילות את הנאשמים; פרטי תקשורת בין הנאשמים למחמוד; וראיות נוספות. עוד טענה המבקשת, כי בעניינם של הנאשמים, ובהם המשיב 2, קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, שכן הם ביצעו, לכאורה, עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה. לשיטת המבקשת, נגד המשיב 2 קמה גם עילת מעצר, על פי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. נטען, בהקשר זה, כי הסכמתו של המשיב 2 "ללא כל קושי" לשתף פעולה עם מחמוד בביצוע הפיגוע, מלמדת על מידת מסוכנותו של המשיב 2. בנוסף, קיים חשש להשפעה על עדים מצדו של המשיב 2. נוכח האמור, טענה המבקשת, כי "לא ניתן לתת במשיבים [הנאשמים] אמון בסיסי שיקיימו תנאיה של חלופת מעצר כלשהי", ולפיכך התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של הנאשמים כולם עד לתום ההליכים בעניינם. ביום 20.10.2016, החליט בית המשפט המחוזי, נוכח קיומו של "ניצוץ ראייתי אם לא למעלה מכך" כנגד הנאשמים, להאריך את מעצרם עד להחלטה אחרת. ביום 13.12.2016, נערך דיון בבקשה למעצרו של המשיב 2 ושל נאשם אחר עד לתום ההליכים. במסגרת הדיון חלק המשיב 2 על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט קבע, כי די בדברי המשיב 2 בחקירתו כדי "לבסס תשתית ראייתית" נגדו, והורה על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים במשפטו.

4. בחלוף תשעה חודשי מעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים, וביניהם גם המשיב 2. ביום 17.7.2017, האריכה השופטת ד' ברק-ארז את מעצרם של המשיב 2 ושל נאשם אחר ב-90 ימים נוספים, בהסכמתם. ביום 15.10.2017, הגישה המבקשת בקשה שניה להארכת מעצרם של ארבעה נאשמים, וביניהם המשיב 2, וביום 16.10.2017, האריך השופט נ' הנדל את מעצרם של הנאשמים ב-90 ימים נוספים, בהסכמתם. משלא הסתיימו ההליכים המשפטיים בסיומה של תקופת הארכת המעצר השניה, הגישה המבקשת בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בענייננו, וביום 10.1.2018, האריך השופט י' עמית, בהסכמתם של המשיבים, את מעצרם ב-90 ימים נוספים.

הבקשה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים

5. ביום 27.03.2018, הגישה המבקשת בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 14.4.2018, ובאותו יום הוארך מעצרו של המשיב 1, בהסכמתו. אשר למשיב 2, נטען בבקשה, כי עבירות הביטחון המיוחסות לו, "אשר בליבן קשירת קשר לשם ביצוע פיגוע רצחני באזרחי ישראל", מעלים חשש ממשי כי אם ישוחרר, יהווה המשיב 2 "סיכון של ממש לביטחון המדינה ולשלום הציבור".

          אשר לקצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, ציינה המבקשת כי שלושה מועדי הוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2017, בוטלו בשל בקשה להעביר את מקום הדיון, שהוגשה על ידי המשיבים, ביום 18.7.2017. לאחר שהתקבלה החלטה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הוחל בהליך גישור, שלא צלח. עוד נמסר על ידי המבקשת, כי שמיעת הראיות בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד החלה ביום 7.2.2018, ונכון ליום הגשת הבקשה להארכת המעצר, התקיימו שלוש ישיבות בהן נשמעה עדותו של עד תביעה אחד, ואילו עדותו של עד תביעה אחר נמסרה בחקירה ראשית בלבד. עוד טענה המבקשת כי, נכון לתאריך הגשת הבקשה, נקבעו שלושה מועדי הוכחות בימים 2.5.2018, 6.5.2018, ו-9.5.2018.

הדיון בבקשה