מדינת ישראל נ' ש.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

1.מבוא

האם הוכיח הנאשם, לפחות ברמה של ספק סביר, כי עומדת לו הגנת אי השפיות - זו השאלה העומדת במוקד הכרעת הדין.

2.העובדות הצריכות לעניין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק בזדון, פציעה כשעבריין מזוין וחבלה במזיד.

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 5.2.15 סמוך לשעה 16:00, נכנס הנאשם לחנות yellow בתחנת דלק "פז" בכניסה לכפר קרע כשהוא אוחז במקל והחל לזרוק ולהפיל בקבוקים מהמקרר לרצפת החנות. בהמשך, משיצא מנהל התחנה (להלן: "המתלונן") ממשרדו, הכה אותו הנאשם במקל וגרם לו לחתך בראשו ולשריטות בפניו ובידו השמאלית. בהמשך יצא הנאשם מהחנות וניפץ את שמשת רכבו של המתלונן באמצעות מטף.

עם תחילת משפטו של הנאשם, ציין בא כוחו דאז כי מצבו הנפשי של הנאשם קשה מאוד, הדיון נדחה מעת לעת כדי למצות הליכי הידברות ובחודש מאי 2016 ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם אושפז בבית החולים "שער מנשה" וביקש לקבל בעניינו חוות דעת פסיכיאטרית. בית המשפט נעתר לבקשה וביום 14.6.16 הונחה על שולחנו חוות דעת פסיכיאטרית (להלן: "חוות הדעת"), בה נקבע כי הנאשם לוקה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה, כשיר לעמוד לדין, ברם "סביר להניח שבשעת האירוע מושא כתב האישום, היה שרוי במצב פסיכוטי ולא אחראי, מנקודת מבט פסיכיאטרית, על מעשיו".

בדיון מיום 12.7.16 הצהיר ב"כ הנאשם כי ההגנה אינה חולקת על עובדות כתב האישום וביקש לאמץ את מסקנות חוות הדעת ולזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו, מחמת הגנת אי השפיות. ב"כ המאשימה ציין מנגד כי המאשימה חולקת על מסקנות חוות הדעת וביקש לחקור את עורכת חוות הדעת, את רופא המשפחה המטפל בנאשם ואת הפסיכיאטר המטפל בו. במהלך שמיעת העדויות עלה שמו של רופא נוסף אשר בדק את הנאשם עובר לאירוע מושא כתב האישום ואף הוא הוזמן כעד (כולם ביחד ייקראו להלן: "הרופאים").

בנסיבות, חומר הראיות הוגש בהסכמה והדיון נדחה לחקירת כל הרופאים הנוגעים לעניין. בהגיע תורו של הנאשם להעיד, הוא בחר שלא לעשות זאת.