מדינת ישראל נ' קמארי

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגנית הנשיא א' הלמן, השופטת י' שטרית והשופט ס' דבור) בע"פ 22160-04-17 מיום 19.6.2018, בגדרו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת בית משפט השלום בקריית שמונה (סגן הנשיא מ' מרגלית) בת"פ 19714-06-14 מיום 8.11.2015. במסגרת החלטה זו נדחתה טענת המשיב שלפיה העמדתו לדין בגין עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מהווה אכיפה בררנית.

           כנטען בכתב האישום, ביום 26.1.2014 שוחח המשיב בטלפון עם סוכן מכירות של ספק, המספק סחורה לעסק שבבעלותו (להלן: המתלונן). במהלך שיחה זו, ועל רקע סכסוך עסקי בינו לבין הספק, איים המשיב על המתלונן וגידף אותו.

2. בפתח ההליך טען המשיב כטענה מקדמית כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו בשל קיומה של אכיפה בררנית המקימה "הגנה מן הצדק", לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. טענה זו התבססה בעיקרה על נתונים סטטיסטיים מהם עולה כי ב-7 אחוזים מתיקי החקירה הנפתחים בחשד לאיומים הוגשו כתבי אישום, וכי בכל שנה במהלך השנים 2015-2010 מספר התיקים בעבירות של איומים אשר נסגרו מחוסר עניין לציבור גדול פי 7 עד פי 10 ממספר תיקי האיומים שבהם הוגשו כתבי אישום.

           כן נטען כי לא הותוותה מדיניות ברורה לעניין העמדה לדין בגין עבירת האיומים, ומשכך הנטל להוכיח כי ההחלטה להעמיד לדין את המשיב לא הייתה שרירותית מוטל על המבקשת.

3. בהחלטתו מיום 8.11.2015 דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול כתב האישום. נקבע כי לא הוכח קיומו של מניע פסול להחלטה להעמיד את המשיב לדין; וכי מכל מקום טענתו לאכיפה בררנית אינה מבוססת, וזאת מאחר שהוגשו יותר מ-10,000 כתבי אישום בגין עבירת האיומים בתקופה אשר ביחס אליה הובאו הנתונים.

4. בעקבות החלטה זו, הודה המשיב בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, אף שעמד על טענותיו בדבר קיומה של אכיפה בררנית. הוסכם כי המשיב יישלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, וכי אם התסקיר יהיה חיובי וימליץ על הימנעות מהרשעה תאמץ המבקשת את המלצותיו.

5. בתסקיר שהוגש המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת המשיב, ולשלבו בהליך טיפולי במסגרת צו מבחן כדרך להפחתת הסיכון להישנות העבירות. בהתאם לכך ולאור הסדר הטיעון האמור, ביום 1.3.2017 השית בית משפט השלום על המשיב צו מבחן למשך 18 חודשים ללא הרשעה תוך שילובו במסגרת טיפולית.

6. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום מיום 8.11.2015 שלא לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו. בערעורו, חזר המשיב על עיקר טענותיו כפי שנטענו בפני בית משפט השלום.

7. בפסק דין סדור ומנומק, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וביטל את כתב האישום שהוגש נגד המשיב.