מדינת ישראל נ' קליינמן זעירא

1. לפניי בקשה רביעית להארכת מעצרה של המשיבה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 12.10.2017, או עד למתן פסק דין, בת"פ 38315-12-15, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 18.02.2015, הוגש נגד המשיבה, ונגד שלושה נאשמים נוספים – רפאל מזרחי, יוסף עבד אל גני ותייסיר אבו שעבאן (להלן: הנאשמים האחרים), כתב אישום המייחס למשיבה את העבירות הבאות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (2 עבירות); שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין (5 עבירות); זיוף בכוונה לקבל דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (ריבוי עבירות); שימוש במרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) (5 עבירות); ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (5 עבירות); השמטת הכנסות מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; וסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

3. במסגרת תשעת האישומים הראשונים בכתב האישום נטען, כי המשיבה ביצעה מעשי מרמה בין השנים 2015-2011, כלפי מתלוננים, רובם אנשים הקרובים אליה, עימם התקשרה בעסקאות שונות, תוך שהיא מציגה בפניהם מצג כוזב, לפיו היא בעלת הון ועתירת נכסים. עוד הציגה המשיבה מצגי שווא ביחס לזכויותיה בנכסי נדל"ן, בין היתר, באמצעות זיוף מסמכים. בהתבסס על מצגים אלו, הציעה המשיבה למתלוננים להשקיע בעסקאות שונות, בתמורה לזכויות בנכסים או לתשואות גבוהות. בהמשך, ערכה המשיבה הסכמים רבים עם המתלוננים, רובם חתומים על ידי עורכי דין, ובהתאם לאותם הסכמים, העבירו המתלוננים כספים למשיבה.

4. במסגרת האישומים העשירי, האחד-עשר והשנים-עשר נטען, כי במהלך התקופה הרלוונטית, ביצעה המשיבה מעשי מרמה כלפי בנקים, עת נטלה הלוואות מבנקים אלו תוך הצגת מצגים כוזבים ומסמכים מזויפים, לפיהם היא בעלת הכנסות מנכסים שונים. בעקבות מצגי השווא שהציגה המשיבה למתלוננים ולבנקים, קיבלה, לכאורה, המשיבה במרמה סך של 24,193,817 ₪, כמפורט בשנים-עשר האישומים הראשונים.

5. במסגרת האישום השלושה-עשר נטען, כי המשיבה ביצעה עבירות מס והלבנת הון, באמצעות ביצוע פעולות שונות בכספים, במטרה להסוות את מקורם ותנועותיהם. נטען בנוסף, כי המשיבה פעלה במרמה בכוונה להתחמק מתשלום מס, ובין היתר, ניהלה ספרי חשבונות כוזבים והנפיקה חשבוניות כוזבות.

6. במסגרת האישום הארבעה-עשר נטען, כי המשיבה קשרה קֶשֶר עם שלושת הנאשמים האחרים, לשם סחיטתו של עו"ד יהודה זינגר, אשר שימש כעורך דינה של המשיבה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, והגיש תלונה במשטרה בגין מעשי המרמה של המשיבה, כשלטענת המשיבה הוא האשם האמיתי בעבירות המרמה שתוארו לעיל.

7. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבה עד לתום ההליכים במשפטה. נטען בבקשה, כי ברשות המבקשת ראיות רבות, לכאורה, להוכחת אשמתה של המשיבה, ובכלל זה: הודאת המשיבה בדבר ביצוע עסקאות שונות, בקבלת כספים מהמתלוננים, ובזיוף שני מסמכים; עדויות מפלילות מפי המתלוננים, נציג הבנקים, ועו"ד יהודה זינגר אשר ערך רבים מהחוזים; העתקים של החוזים השונים; תדפיסי חשבונות בנק, המלמדים על תנועות כסף בחשבונותיהם של המתלוננים והמשיבה, אשר תומכים בגרסת המתלוננים; ראיות לעלייה משמעותית ברמת החיים של המשיבה במהלך התקופה הרלוונטית, עליה ניתן ללמוד מכרטיסי טיסה רבים ורכבי יוקרה שרכשה המשיבה; נסחי טאבו ומסמכים נוספים, המלמדים על זיופי מסמכים ומצגים כוזבים, אשר עמדו בבסיס העסקאות השונות שביצעה המשיבה מול המתלוננים; ספרי הנהלת חשבונות, חשבוניות כוזבות, ועדותו של רואה החשבון. עוד טענה המבקשת, כי נגד המשיבה, קמה עילת מעצר סטטוטורית, על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, בשל "ביצוע עבירה של סחיטה באיומים בחבורה, במקום המשויך למשפחה אשר שמה נקשר בעולם פשע". ועוד נטען, כי ביצוע עבירת סחיטה כלפי עורך דין, תוך חיפוש מעורבים נוספים במקומות ציבוריים, מלמדת על תעוזה ותכנון, המגבירים את המסוכנות. בנוסף, סבורה המבקשת, כי נגד המשיבה קמה עילת מעצר נוספת, על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, בשל חשש ממשי כי שחרורה יביא להימלטותה מהדין. עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי יש במעשיה של המשיבה, לאורך תקופה ארוכה, כלפי הקרובים לה ביותר, תוך ניצול האמון שניתן בה, מעשים שבוצעו בעורמה ובתחכום, משום עדות למסוכנותה של המשיבה, ולחוסר האפשרות ליתן בה אמון. לאור האמור, טענה המבקשת, כי אין בחלופת מעצר כלשהי כדי להבטיח את מטרות המעצר, זולת מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

8. לאחר שהדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, ביום 23.2.2016, הורה בית המשפט המחוזי, על עריכת תסקיר מבחן בעניינה של המשיבה. ביום 17.03.2016, הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר על אודות המשיבה. בתסקירו, פירט שירות המבחן את ממצאי הבדיקה הפסיכולוגית שנערכה למשיבה, המלמדים על כי מדובר ב"אישה בעלת יכולות וורבליות ותפקודיות טובות, המאופיינות בדפוסי הסתרה, טשטוש ותחכום". עוד התרשם שירות המבחן, כי המשיבה "מרוכזת בצרכיה וברצון לקדם את שחרורה ממעצר, באופן המייצר נטייה לרציונליזציה, הצדקת התנהלותה הבעייתית ונטייה לצמצם את אחריותה לבחירותיה ולהשליך על אחרים את האחריות למחירים שמשלמת בגינן". בהמשך, ציין שירות המבחן, כי המשיבה עסוקה בקונפליקטים בינה לבין המעורבים האחרים "באופן שלא יאפשר לה להערכתנו להציב לעצמה גבולות ולהרפות מהמשך התנהגות פעילה אף מתוך חלופה, שכאמור אף דיווחה על אלימות כלפיה וסיכון לפגוע בה". לסיכום, מסר שירות המבחן, כי להערכתו אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיבה. לאור האמור, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר.