מדינת ישראל נ' קיי.בי.סי. בע"מ ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודייתם ביום 26.10.11, ב- 12 עבירות של אי הגשה במועד של דו"חות תקופתיים ממאי 2006 עד דצמבר 2009 בניגוד לסעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף יחד עם סעיפים 67 וכן תקנה 20 לתקנות מע"מ.

בתקופה הרלוונטית עסקה הנאשמת 1 במסחר במנועים ואילו הנאשם 2 היה מנהלה.

ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה כאשר ב"כ המאשימה עותר לעונש של מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, קנס וכן מאסר על תנאי, וזאת מחמת העובדה כי הנאשם טרם הגיש את מלוא הדו"חות וטרם סילק את החוב. לטעמה של המאשימה, סכום המס אשר לא שולם הינו כ- 82,000 ₪ כולל הפרשי הצמדה וקנסות. מאידך, הסנגור עתר להקל עם הנאשם 2, לא לגזור עליו עונש של מאסר, אף לא בדרך של עבודות שירות. ב"כ הנאשם ציין, כי במהלך שנת 2008, לאחר סדרה של גניבות בעסקו של הנאשם 2, על ידי עובדים, החל "כדור השלג" להתדרדר והנאשם 2 מאיגרא רמא נפל לבירא עמיקתא.

אף הנאשם ביקש מביהמ"ש שהעונש שיוטל עליו לא יכביד, באשר כמי שניהל עסק שכתוצאה מגניבות כשל, מצוי הוא היום בפי תהום, עד כדי קבלת גמ"חים לצורך מחיה שוטפת.

עוד טרם טענו הצדדים לענין הענישה הראויה, נשלח הנאשם לממונה על עבודות השירות, אשר קבע כי הנאשם 2 כשיר לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

כבר חזרו ואמרו בתי המשפט השונים כי אין הבדל בין מי ששולחים ידם לקופת הפרט לבין אלה ששולחים ידם לקופת הציבור, ראה ע"פ 522/82 עאזם נ' מדינת ישראל פד"י לו(4) עמ' 411. לענין חומרתן של עבירות מס כבר נקבע בע"א (תל אביב) 71716/02, 71694/02 ו- 71687/02, עייני נ' מדינת ישראל, מפי הרכב השופטים ברלינר כי:

"הערך המוגן בעבירות מס הוא השיטה הפיסקאלית שהחברה אימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות שיטת המיסוי שתבטיח חלוקת נטל שוויונית וצודקת: "המס נתפס כנטל המוטל על הציבור כולו, שכל אחד מהיחידים המרכיבים אותו - - צריך לשאת בחלקו היחסי הצודק. עבריין מס, כך רואה אותו הציבור לפי ההנחה של קובעי מדיניות הענישה – מנסה להשתמט מחלקו בנטל ועל ידי כך להטילו על שכם היחידים האחרים, שאצלם הציות לחוקי המס, מרצונם או מתוך כורח, הוא נורמה מקובלת (ג' עמיר, עבירות מס' עמ' 88)".

מערכת המס מיועדת לאפשר לממשלה לפעול לקיום צרכי הבטחון, החינוך, הבריאות הרווחה ועוד, ולקדם ערכים חברתיים ראויים. זהו הערך המוגן בעבירות מס".

כך גם נאמר בע"פ (ת"א) 70265/01, 70270, מ"י נ' מצות לובאוויטש בע"מ, דינים מ"מ ל"ב (10) 212:

"כדאי להוסיף שגלויים של עבירות המס הוא קשה ומחייב מאמצים ומשאבים רבים ע"י המדינה בפיקוח, בבדיקות ובביקורת וגם אז ההצלחה חלקית בלבד, אם אין מעוניינים להפוך את המדינה למדינה של פקחים ומבקרים יש לחנך את הציבור, בין היתר, גם ע"י ענישה מחמירה, לכיבוד החוק ולכיבוד הנורמה לפיה אין לשלוח יד בקופת הציבור"

עוד נקבע בפסיקה, כי הסרת מחדלים מהווה נסיבה כבדת משקל להקלה בעונש ואי הסרתם מהווה נסיבה לחומרה, ולענין זה ראו ע"פ (ת"א) 1726/97 בועז גבריאל נ' מ"י (לא פורסם), בו נאמר:

"יש אמנם חשיבות להסרת מחדלים ויש להביא זאת בחשבון, אולם הזמן הנכון לעשות זאת היא בטרם הגשת כתב אישום ולפחות בעת הדיון בערכאה ראשונה ועוד נאמר כי הסרת המחדל היא הביטוי הממשי לחרטה" , (ע"פ 798/97 חיבאללה נ' מ"י – מסים (1 בפברואר 1996 ה- 303). "

כעולה מאלו, ועל פי רמות הענישה הנקוטות, הרי שראוי לו לנאשם כבקשת התביעה שיושת עליו מאסר בפועל.

ומן הכלל אל הפרט –

לאחר עיון בחומר שבפני ולאור העובדה, כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש ואף הסיר את המחדלים באופן חלקי, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשמת 1 –

1.קנס בסך 100 ₪.

הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 31.8.12.

על הנאשם 2 -