מדינת ישראל נ' פלוני

בפני הודעת ערר על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט באסם קנדלאפת) מיום 3/12/18, כפי שניתנה במסגרת תיק בפ"מ 13919-11-18, ותיק בא"ש 13918-11-18, מכוחה הורה בית המשפט קמא על ביטול צו הפסילה המנהלי שניתן נגד המשיב וכן על ביטול הודעת איסור השימוש בנוגע לרכב אשר שימש אותו עת ביצע את מעשה העבירה המיוחס לו, כפי טיעוניה של העוררת.

בהתאם לנימוקי הודעת הערר, שגה בית המשפט קמא עת קבע כי לא קיים בסיס ראייתי הדי בו לצורך המשך קיומו של צו הפסילה המנהלי ולצורך הודעת איסור השימוש.

בהקשר זה הוסיפה העוררת וטענה כי די בראיה גולמית נמוכה לצורך הפעלת הסמכות המנהלית. בהתאם למבחני הפסיקה, ניתן לקבוע כי בענייננו קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו.

נוסף על כך, כפי טיעוני העוררת, הראיות הנדרשות בשלב זה אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב אישום (בש"פ 6732/10 מ"י נ' שגיב).

בענייננו, מקבץ הראיות הקיים בתיק החקירה הצביע על אינדיקציה ראשונית להימצאות סם מסוכן בגופו של המשיב. הוסף לכך, גרסתו של המשיב כפי שהיא באה לידי ביטוי בהודעתו במשטרה, יש בה, אף היא כדי לחזק את התשתית הראייתית הקיימת בעניין זה. משהוברר דבר קיומה של תשתית ראייתית זו, ברי כי קמה ומזדקרת לה החזקה לפיה שימוש בסם בכל כמות שהיא, יוצר חזקה, כי הנהג נתון תחת השפעת סמים. בהינתן מסד ראייתי ועובדתי זה, לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של הקצין המוסמך עת הורה על צו הפסילה המנהלי ועל הודעת איסור השימוש, כך לשיטת העוררת.

בשולי טיעוניה, לא פסחה העוררת על קביעתו השגויה של בית המשפט קמא (כך על פי טיעוניה), עת זקף את המניעים אשר הביאוה למתן צו הפסילה ואיסור השימוש לשיקולים זרים שאינם ממן העניין.

הוסף לכך, במסגרת החלטתו ציין בית המשפט קמא כי "נראה שהחלטות אלה ניתנו משיקולים זרים על רקע פעילותו הפוליטית של המבקש" וכי "הרושם המתקבל הוא, כפי שהשוטר שטיפל בעניינו של המבקש אף רשם במפורש בדוח הפעולה שלו מאותו יום, שכל הפעילות המשטרתית שהתנהלה כנגד המבקש נעשתה על רקע דעותיו הפוליטיות, ולא בכדי הוגדר המבקש בדוח המשטרתי כ"פעיל שמאל" וההליכים נגדו ננקטו על רקע זה" וכי "יש לציין כי אין מדובר בתחושות או בהשערות בלבד של בית המשפט, אלא המעשים של השוטרים שטיפלו במקרהו של המבקש מוכיחים זאת בעליל". בין היתר, ציין בית המשפט קמא במסגרת החלטתו כי : "ברור אפוא שהצעדים שננקטו כנגד המבקש נעשו בניגוד למקובל ... נשאר נתון אחד מובהק והוא שכל הצעדים שננקטו כנגד המבקש נעשו על רקע היותו פעיל למען שמירה על זכויות אדם ובשל דעותיו הפוליטיות, ככל הנראה, על מנת להפחידו ולהרתיעו מלהמשיך בדרכו בעתיד", קביעות ומסקנות שאין להן על מה לסמוך.

בהינתן נימוקים אלה, עתרה העוררת לביטול החלטתו של בית המשפט קמא, תוך השארת צו הפסילה המנהלי והודעת איסור השימוש על כנם.

מנגד, בא כוחו המלומד של המשיב, השליך את יהבו על החלטתו של בית המשפט קמא, תוך שהוא סומך את ידיו על התשתית הראייתית הקיימת בתיק החקירה, בציינו כי פועלה של המשטרה במקרה זה, נבע מתוך שיקולים שאינם ענייניים, במיוחד שעה שעניין לנו במשיב שלא נשקפת לציבור כל סכנה מהמשך נהיגתו. יתר על כן, עברו התעבורתי הינו דל, במיוחד שעה שמדובר במי שנוהג החל משנת 1989 ולחובתו 12 הרשעות קודמות שכולן "ברירת משפט", והוא החזיק בסם מסוכן על פי היתר כדין, כך שמחובתה של העוררת במקרים כגון דא, לנהוג במשנה זהירות ולא להישען על מסכת ראייתית רעועה שאין בה די כדי להצמיח את צו הפסילה ו/או הודעת איסור השימוש. למותר לציין כי שגתה העוררת עת יצאה מנקודת הנחה לפיה, המשיב נהג ברכב תחת השפעת סם מסוכן שעה שלא היתה כל אינדיקציה להשפעה, ולו מזערית ביותר, על אקט הנהיגה ברכב של המשיב. העובדה שמדובר בנהג שמחזיק בסם מסוכן על פי היתר כדין, אין בה לבדה כדי לנווט לקראת מסקנה כי עניין לנו במי שנהג תחת השפעה של סם מסוכן.

בא כוחו המלומד של המשיב המשיך וטען כי הנימוקים עליהם התבסס הקצין עת הורה על צו הפסילה והודעת איסור השימוש, אינם ענייניים, כך שלא די בסוג העבירה המיוחסת וחומרתה, על מנת להצדיק את פועלו של הקצין.

אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בחומר החקירה אשר הונח על שולחני, באתי לכלל מסקנה כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא (אשר לצו הפסילה והודעת איסור השימוש) עת הורה על ביטול צו הפסילה המנהלי והודעת איסור השימוש.