מדינת ישראל נ' פלוני

השופט נ' סולברג:

1.  ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.1.2018 בת"פ 60756-11-15 (השופטת ר' בש), בגדרו הוארך מאסר על-תנאי בן 8 חודשים (שהוטל על המשיב בת"פ 31961-04-14, להלן: ההרשעה הקודמת), למשך שנתיים; ניתן צו לביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות; ניתן צו מבחן למשך 12 חודשים; והופעלה התחייבות כספית בסך של 4,000 ₪ עליה חתם המשיב בהרשעתו הקודמת.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

2. על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 14.11.2015 בסמוך לשעה 13:50, חסמו המשיב ומספר אנשים נוספים את מכוניתו של המתלונן באמצעות שני כלי רכב, בזמן שהמתלונן עשה את דרכו לכיוון ביתו. לאחר שחסמו את דרכו של המתלונן, יצאו המשיב וחבריו מכלי הרכב כשהם אוחזים מוטות עץ, אחד מהם אוחז במגבה של רכב ('ג'ק'), והכו בחלונות ובשמשה הקדמית של המכונית בה שהה המתלונן; חלקן התנפצו. המתלונן יצא ממכוניתו, ספג מהלומה בראשו מאחד הנוכחים ונפל ארצה. המשיב וחבריו המשיכו להכות את המתלונן באמצעות החפצים שבידיהם כשהיה שרוע על הרצפה, ואז עזבו את המקום בשני כלי הרכב שבהם באו.

3. ביום 15.6.2017 הורשע המשיב על-פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון (ללא הסכמה לעניין העונש), במיוחס לו לפי כתב האישום המתוקן: עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333, 335(א)(1) ו-335(א)(2) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק)), ועבירה של חבלה במזיד ברכב (סעיף 413ה בצרוף סעיף 29 לחוק).

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. בפתח דבריו עמד בית המשפט המחוזי על עיקרי כתב האישום המתוקן, ועל העבירות בהן הורשע המשיב. לאחר מכן פנה בית המשפט המחוזי לבחון את שני תסקירי שירות המבחן שהונחו לפניו. בתסקיר מיום 18.9.2017 צוין כי המשיב אינו לוקח אחריות על מעשיו אלא משליכהּ על אחרים. צוין כי בין המשיב לבין המתלונן נערך הסכם 'סולחה', בגדרו נקבע פיצוי למתלונן בסך של 15,000 ₪. הובעה התרשמות כי נוכח הישנות מעשי האלימות, חומרתם, והשימוש בנשק קר – וזאת לאחר שהמשיב השתתף במסגרת טיפולית בשירות המבחן לנוער – קיים סיכוי "במדרג בינוני" להישנות התנהגות אלימה, ברמת חומרה בינונית. יחד עם זאת, לאור התרשמות חיובית מיכולותיו של המשיב, מרצונו להשתלב במסגרת טיפולית, ובשים לב לגילו הצעיר, הומלץ על ענישה שתשלב הרתעה מוחשית ושיקום. לפיכך הוצע להטיל מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר על-תנאי וצו מבחן. בתסקיר משלים מיום 19.12.2017 צוין, כי המשיב משתתף בצורה חיובית בקבוצה טיפולית, וכי הטיפול עשוי להפחית את הסיכון להישנות מעשי אלימות. שירות המבחן חזר על המלצותיו הראשונות: להימנע מהפעלת המאסר המותנה, להאריך את משכו, ולהטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות.

5. לאחר שנדרש לטענות ב"כ הצדדים לעניין העונש, פנה בית המשפט המחוזי לקביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט המחוזי עמד על הפגיעה בערכים חברתיים – הזכות לשלמות הגוף, לבטחון ולשמירה על הרכוש. בית המשפט המחוזי התייחס גם לחומרה היתרה שבעבירות אלימות בכלל, ובנסיבות ביצוע העבירה בפרט – העדר התגרות, התכנון המוקדם, האכזריות שבמעשים, והנזקים שנגרמו לקרבן ולרכוש. נוכח האמור, ולאחר סקירת מדיניות הענישה הנהוגה, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. אשר לעונש המתאים בגדרי המתחם, בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובהן גילו הצעיר, והחשש כי עונש מאסר בפועל עשוי לפגום בתהליך השיקום ולהפוך את המשיב לעבריין מועד. מנגד צוינו הרשעתו הקודמת של המשיב ועונש המאסר המותנה שתלוי ועומד נגדו. לאחר שקילת נסיבות אלו, נקבע כי מטעמי שיקום ראוי לחרוג לקולא מהמתחם שנקבע, בהתאם להוראת סעיף 40ד(א) לחוק. עמדה זו התבססה בעיקרה על אימוץ המלצות שירות המבחן, שתסקיריו בנוגע למשיב "מדברים בעד עצמם ומלמדים כי קיים במקרה זה סיכוי של ממש לשיקומו" (פסקה 41 לגזר הדין). בית המשפט המחוזי החליט להאריך את המאסר המותנה בן 8 החודשים (שהושת בעקבות ההרשעה הקודמת), למשך שנתיים נוספות; הורה על צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות; צו מבחן למשך 12 חודשים; והפעלת התחייבות כספית להימנע מעבירת אלימות עליה חתם המשיב בעקבות הרשעתו הקודמת, בסך של 4,000 ₪.

           מכאן הערעור שלפנינו.