מדינת ישראל נ' פלוני

           לפנַי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 4366-01-17; וכן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל) מיום 27.6.2018 במ"ת 4413-01-17, במסגרתה הורה על שחרור המשיב ל"מעצר בית" חלף מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

הרקע לבקשה ולערר

1. ביום 2.1.2017 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה כלפי שלוש מבנותיו, בעיקר כלפי בתו ת' (להלן: המתלוננת) מאז הייתה בת שמונה לערך, על פני כעשר שנים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת (שהיא גם המבקשת בבקשת הארכת המעצר, ותיקרא להלן למען הנוחות: העוררת) בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 20.2.2017 קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על המעצר, וההחלטה אושרה על ידי בית משפט זה (השופטת ע' ברון) ביום 13.3.2017. אין מחלוקת כי הראיות נגד המשיב מבוססות כולן על גרסתה של המתלוננת לבדה.

2. המשיב שהה במעצר מאחורי סורג ובריח למשך שלושה חודשים, וביום 2.4.2017, לאחר שהוגש תסקיר מעצר בעניינו, הורה בית המשפט על העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני בריחוק מביתו בXXX, במושב XXX, בכפוף למילוי תנאי ערובה נוספים. מאז, התקיימו מספר דיונים והליכים הן לפני בית המשפט המחוזי והן לפני בית משפט זה, וביניהם בקשות לעיון חוזר בתנאי המעצר ועררים שונים שהוגשו מטעם שני הצדדים. במסגרת הליכים אלה הוגשו תסקירי מעצר בעניינו של המשיב. כמו כן, במסגרת ההחלטות בהליכים אלה הותר למשיב לצאת לתפילות ולטיפולים רפואיים, וכן לשהות בביתו בXXX בימי חופשה.

3. ביום 24.5.2018 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו ולביטול הפיקוח האלקטרוני. כן התבקש לאפשר לו לצאת לעבודה ולתפילות באופן קבוע. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר, במסגרתו נתבקש להתייחס לבקשה. ביום 12.6.2018 התקבל התסקיר, בו ציין קצין המבחן כי הוא מכיר ומודע להשלכות שיש למעצר המשיב על מצבו הנפשי, על שגרת חייו וחיי משפחתו וכן על הוריו הערבים לו. יחד עם זאת, צוין כי נשקפת ממנו מסוכנות להישנות ביצוע עבירות דומות כלפי קטינים בכלל וכלפי בני משפחתו בפרט. כן קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט ולפגיעה במצבה הנפשי של המתלוננת, אשר להתרשמות שירות המבחן מחריף סביב הבקשות והדיונים להקלות בתנאי מעצרו של המשיב. במקביל, ביום 18.6.2018 הגישה העוררת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

4. ביום 27.6.2018 ביטל בית המשפט המחוזי (השופט א' דראל) את מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני והורה כי הוא ישהה ב"מעצר בית" מלא בבית הוריו; כי יתאפשר לו לצאת לעבודה בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9:00 עד 19:00, ובימי שישי בין השעות 9:00 עד 12:00; כי היציאה מהבית והחזרה אליו תיעשינה בליווי אחד המפקחים; כי בכל עת שהותו במקום העבודה המצוי ב"כולל" (מכון להוראת לימודי קודש לגברים נשואים) יהיה המבקש בתנאי "מעצר בית" ולא ייצא ממנו אלא לבית הוריו; כי בזמן השהות במקום העבודה הוא יהיה בפיקוח אחד משלושה מפקחים; כי על אחד המפקחים להודיע לשומר הנמצא בפתח המתחם שבו מצוי ה"כולל" שלא לאפשר לו לצאת ממנו אלא בליווי אחד מהמפקחים; כי הוא יהא רשאי להיפגש עם ילדיו גם בביתו, ולא רק בבית הוריו כפי שהיה עובר למתן ההחלטה.

           על החלטה זו הוגש הערר שלפנַי, אשר לצדו נדונה כאמור בקשת העוררת להארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתשעים ימים נוספים.

טענות הצדדים

5. לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לשחרר את המשיב ל"מעצר בית". החלטתו של בית המשפט המחוזי מכרסמת בתנאי הפיקוח על המשיב ומביאה למצב שבו הוא נמצא הלכה למעשה כל שעות היום מחוץ למקום המעצר, תוך התעלמות מהסכנה הנשקפת ממנו ומההשלכות של יציאתו לעבודה על מצבה הנפשי של המתלוננת. המסוכנות הנשקפת מן המשיב נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו, אשר נמשכו גם לאחר שהמתלוננת הגישה תלונה במשטרה. מסוכנות זו אף מתעצמת נוכח ההערכות החוזרות והנשנות של שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות דומות כלפי קטינים בכלל וכלפי בני משפחתו בפרט. שירות המבחן התרשם כי קיים פער משמעותי בין מצבה של המשפחה כפי שהוא העריך אותו – בעיות התנהגותיות ומיניות בלתי מותאמות וקשיים במערכת החינוך – לבין האידיליה המוצגת על ידי המשיב ועל ידי אשתו. זהו פער מטריד המחדד גם הוא את המסוכנות הנשקפת מהמשיב והמצדיק את מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

6. עוד טענה העוררת כי לא היה מקום ליתן אמון במפקחים שהופיעו לפני בית המשפט עד כדי ביטול המעצר בפיקוח אלקטרוני, שכן הם מביעים חוסר אמון רב ברשויות אכיפת החוק. כן שגה בית המשפט בכך שהטיל את נטל הפיקוח גם על השומר בכניסה ל"כולל" בו יעבוד המשיב, אשר פרטיו אינם ידועים והוא לא נבחן על ידי שירות המבחן או על ידי בית המשפט. כמו כן, בית המשפט לא נתן משקל להשפעת ההחלטה על מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת, וזאת חרף התייחסותו של שירות המבחן לעניין זה בתסקירו. יתרה מכך, עולה מתסקיר המעצר כי קיים חשש שההפרדה בין המתלוננת למשיב אינה נשמרת, וכי מופעל עליה לחץ משמעותי לחזור בה מתלונתה באופן אשר יש בו כדי לשבש מהלכי משפט, וזאת הגם שהיא כבר סיימה להעיד. לעניין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב צוין כי ההליך התנהל באופן יעיל יחסית, והגם שנקבע כי פרשת ההגנה תמשיך רק בספטמבר, זוהי חלק מהדינמיקה של תיק מורכב כבענייננו. מכל מקום, לא היו דחיות משמעותיות בגלל העוררת או חוסר היערכות שלה. נוכח כל האמור ביקשה העוררת להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, על השארתו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני ועל הארכת מעצרו בתשעים ימים. בכל מקרה ביקשה העוררת שהמפגשים שהותר למשיב לקיים עם ילדיו יתקיימו בבית הוריו ולא בביתו.