מדינת ישראל נ' פלוני

 מתורגמן לערבית: מר אבי כהן 

השופטת א' חיות:

שני ערעורים על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן והשופטים ר' כרמל ו- ר' פרידמן-פלדמן) בתפ"ח 34828-01-14 אשר זיכה את המשיב בע"פ 4415/16 (המערער בע"פ 4444/16 – ולהלן: המשיב) משורה של עבירות מין שיוחסו לו, הרשיע אותו בעבירת הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וגזר עליו מאסר בפועל החופף לתקופה שבה שהה במעצר.

כתב האישום

1. נגד המשיב הוגש ביום 17.1.2014 כתב אישום המייחס לו ביצוע שורה של עבירות מין בקטינה ילידת 23.6.1996 (להלן: המתלוננת). על פי כתב האישום, המשיב עבד כנהג אוטובוס תלמידים (להלן:האוטובוס) ובין השנים 2013-2008 הסיע את המתלוננת ואת אחיותיה. בכתב האישום נטען כי במהלך שנת הלימודים 2009-2008 (התשס"ט), לפני שמלאו למתלוננת 12 שנים, בעל המשיב את המתלוננת ללא הסכמתה ואיים עליה לבל תספר לאיש את שאירע. בסמוך לאחר האירוע המדובר בעל המשיב את המתלוננת באוטובוס פעם נוספת בניגוד לרצונה תוך שהוא מאיים עליה וגורם לה לחבלות. כחודש לאחר מכן, כך נטען, ביצע המשיב במתלוננת מעשה סדום ובעל אותה מספר פעמים נוספות. כמו כן נטען כי לבקשת המשיב העבירה לו המתלוננת תמונות של עצמה בתנוחות מיניות וסרטים בהם היא נראית מחדירה חפצים לאיבר מינה. בנוסף על כך נטען כי המשיב הורה למתלוננת לצלם מגעים מיניים עם אחותה ועם אחיה וגם הפעם מילאה המתלוננת אחר דרישתו והעבירה לו את הסרטים שצילמה. לבסוף נטען כי במהלך עימות שנערך בין המשיב למתלוננת בתחנת המשטרה הפציר בה המשיב לחזור בה מהטענות שהעלתה כלפיו.

בתשובה לכתב האישום הודה המשיב בקיום יחסי מין עם המתלוננת, אך טען כי הדבר נעשה בהסכמתה ולאחר שמלאו לה 16 שנים. עוד טען המשיב כי לא ידע מה גילה של המתלוננת בעת קיום היחסים והכחיש כי תקף אותה או איים עליה בדרך כלשהי.

פסק דינו של בית המשפט קמא

2. בהכרעת דינו זיכה בית המשפט קמא את המשיב מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, פרט לאחת. אמנם, כך קבע בית המשפט קמא, גרסתו של המשיב הייתה כבושה ומתפתחת והוא נתפס לא אחת בשקרים. עם זאת, כך נקבע, גרסתה של המתלוננת באשר לאירועים המתוארים בכתב האישום מעוררת אף היא קשיים לא מבוטלים ואינה מתיישבת עם ראיות שהוצגו ומהן עולה לכאורה כי היא הסכימה למעשים המיניים המתוארים בכתב האישום ושיתפה עמם פעולה. נוכח קשיים אלו בגרסת המתלוננת קבע בית המשפט קמא כי מתעורר ספק סביר באשר לאמיתות טענתה של המתלוננת לפיה קיימה עם המשיב ועם אחרים יחסים מיניים בניגוד לרצונה.

           עוד קבע בית המשפט קמא כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר שמערכת היחסים המינית בין המשיב למתלוננת החלה טרם שמלאו למתלוננת 15 שנים. אמנם, כך נקבע, מאמרות שמסר המשיב בחקירה עולה כי החל לקיים יחסי מין עם המתלוננת בטרם מלאו לה 16 שנים, ומסקנה זו מתיישבת עם התאריכים המופיעים על גבי חלק מהסרטים שמסרה המתלוננת לידיו. עם זאת, הראיה היחידה לכך שהמעשים המיניים המתוארים בכתב האישום החלו טרם שמלאו למתלוננת 15 היא עדותה של המתלוננת עצמה ובשל הקשיים שמעוררת עדות זו לא ניתן לקבוע ממצאים מרשיעים על בסיסה בלבד. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי המשיב והמתלוננת החלו לקיים יחסי מין בסוף שנת 2011 או בתחילת שנת 2012, בהיותה של המתלוננת כבת 15 לערך.

           סיכומו של דבר – בית המשפט המחוזי קבע כי אין די ראיות על מנת להסיר את הספקות המתעוררים בנוגע לאשמתו של המשיב בעבירות המין המיוחסות לו בכתב האישום ולפיכך יש לזכותו מעבירות אלו. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי מהראיות שהוצגו עולה בבירור שהמשיב הפציר במתלוננת במהלך העימות שנערך ביניהם לחזור בה מהטענות שהעלתה כלפיו ולהכחיש את הקשר המיני ביניהם, ומטעם זה יש להרשיעו "בעבירה של הדחה בעדות לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין" (עמ' 34 להכרעת הדין).