מדינת ישראל נ' פלוני

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו במסגרת שלושה אישומים עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 382(ג) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להן:"החוק"), תקיפת בת זוג בניגוד לסעיף 382(ב) בחוק, ואיומים בניגוד לסעיף 192 בחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום, במועדים הרלבנטיים היו המתלוננת והנאשם בני זוג נשואים מזה 8 שנים, אשר התגוררו יחדיו ולהם 2 ילדים משותפים.

בעובדות האישום הראשון נטען כי ב-20.12.20 בשעה 1 לפנות בוקר או בסמוך, התפתח ויכוח בין המתלוננת לנאשם, בעודם בחדר השינה. בנסיבות אלו, אחז הנאשם בחוזקה בידיה של המתלוננת והחל לנער אותה, וכן אחז במותניה באמצעות ידיו. הנאשם היכה את המתלוננת במכות אגרוף בפלג גופה העליון, וכשאמרה לו שכואב לה הוא גידף אותה ויצא מהבית. כתוצאה מהמעשים נגרמו לה שטפי דם במותניה ובפלג גופה העליון.

באישום השני נטען כי ב-26.12.20 בסמוך לחצות הגיע הנאשם לבית כשהוא שיכור. הוא אחז בחוזקה בידי המתלוננת, החל לצעוק עליה כי היא והילדים הם טעות ודרש ממנה לארוז את הדברים ולצאת מהבית. המתלוננת הלכה לחדר והנאשם נשאר לישון בסלון. בבוקר החל ויכוח בין השניים, במהלכו דחף הנאשם את המתלוננת וקילל אותה. המתלוננת התקשרה למשטרה והנאשם יצא מהבית.

מעובדות האישום השלישי עולה כי ארבעה חודשים עובר למועדים הרלבנטיים בכתב האישום, במועד ושעה שאינם ידועים למאשימה, בביתם, אמר הנאשם למתלוננת שיקח אותה ליער, יהרוג אותה ויכרות את כל חלקי גופה.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, המושתתות בעיקרן על עדויות המתלוננת והנאשם, מצאתי כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, ועל כן מזוכה הנאשם בדין.

יאמר כי הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, וטען כי בני הזוג התגרשו במאי 21', וכי כתב האישום הוא בגדר מסע נקמה של המתלוננת בו, על שעזבה לטובת אחרת, עימה התחתן.

הנאשם הכחיש הכחשה גורפת את עובדות האישומים הראשון והשלישי.

אשר לעובדות האישום השני, טען כי הגיע הביתה כשאינו שיכור, אלא 3 ימים לאחר ניתוח בפניו, כשהוא נוטל משככי כאבים. הוא אישר כי אמר למתלוננת שהנישואים איתה היו טעות, וכי היא אכן ישנה באותו לילה בחדר השינה והוא בסלון. לדבריו, המתלוננת הודיעה לו שהיא רוצה כספים ומזונות במסגרת גירושיהם, אך הוא לא דחף אותה אלא יצא מהבית כדי להימנע מעימות מול הילדים.

לאחר שבחנתי כאמור את עדות המתלוננת, ואת הודעותיה במשטרה, מצאתי כי לא ניתן להשתית מסקנות ברמה הנדרשת במשפט פלילי בהסתמך על עדותה. יאמר בהקשר זה כי עדותה של המתלוננת – הן במשטרה והן בפניי, ניתנה בשפה הרוסית, ותורגמה לעברית. במסגרת עדותה בפניי התרשמתי מקושי חוזר ונישנה לעמוד על פרטי האירועים עליהם העידה, באופן מדויק. הדבר בא לידי ביטוי כמתועד בפרוטוקול המוקלט (ר' עמ' 79 באשר לקושי בהבנת הנאמר באולם). ייתכן אמנם כי הפערים ואי הדיוקים בין גרסאותיה השונות נעוץ בכך שדבריה של המתלוננת לא נשמעו בבית המשפט בשפת אמה אלא עברו תרגום; כן ניתן להסביר חלק מהפערים ואי הדיוקים כקיימים בעדויות רבות, ובפרט בעדויות שעניינן מספר אירועים, ובעדויות הניתנות זמן רב לאחר שהאירועים עליהם העידה המתלוננת התרחשו. ואולם מכלול הדברים לא איפשר, כאמור, השתת מסקנות ברף שהוא מעבר לספק סביר, כפי שיפורט להלן.

הודעתה הראשונה של המתלוננת, מיום 26.12.20, נגבתה בביתה, לשם הוזעקה המשטרה (ת/4).

בהודעה זו מסרה כי בחודשים האחרונים הנאשם מתנהג באופן הפכפך, כשיום אחד הוא אוהב ויום אחר קורא לה "זבל", אומר שהיא וילדיהם הם טעות, ושותה לשוכרה.

היא סיפרה שפעם אמר לה שהוא רוצה לנסוע איתה ליער ולקבור אותה, ותיארה כי ביום מסירת ההודעה דיברו השניים על כך שהיא רוצה לעזוב את הארץ ואותו, וזקוקה לעזרה כלכלית עבור הילדים. החל ויכוח מילולי ביניהם, היה לו מבט מטורף בעיניים, והוא אמר - נראה מה יהיה.