מדינת ישראל נ' פלוני (קטין)

בפתח הדיון וכמצוות המחוקק, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ועבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וזאת בצוותא עם אחיו הבגירים.

על פי עובדות כתב האישום (בהן מודה), ביום 4.5.24 הנאשם קטין כבן 15 במועד הרלבנטי, ואחיו הבגירים, הגיעו ברכב למתחם קרוואנים במרכז נוער ב**, נכנסו לקרוואנים ונטלו מתוכם ציוד. עוד בהתאם לעובדות, למחרת, שבו הנאשם ואחיו למתחם, נכנסו ונטלו ציוד נוסף, כך שבשני המועדים נטלו הנאשם ואחיו מהמקום משקולות, קולט אדים, מקרר, מכונת כביסה, מחשבים, הליכון, גיטרה וכסא.

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין העובדות המתוארות. הנאשם מאשר נטילת הציוד המפורט ביחד עם אחיו. אין מחלוקת גם שהציוד הוחזר. יריעת המחלוקת נעוצה בשאלת היסוד הנפשי והכל כפי שיפורט.

תשובת הנאשם לאישום וגדר המחלוקת בין הצדדים

הנאשם אישר את העובדות המפורטות בכתב האישום ועל פיהן, הוא ואחיו נטלו ציוד ממתחם הקרוואנים. בתשובתו לאישום, ומפי באת כוחו, נטען כי המתחם היה נטוש ופרוץ ומכאן כופר בעבירת הסגת הגבול. לעניין עבירת הגניבה נטען לטעות במצב דברים. המקום היה מקום שננטש (לא פעיל), והיתה אי הבנה של הנאשם לגבי הציוד. לשיטת ההגנה, עם סגירת מרכז הנוער ונטישת המקום, "עברה שמועה" שהציוד "הפקר" ואין בעצם מה לעשות איתו. הנאשם סבר בטעות שהציוד "הפקר" כפי ששמע מחבריו וכפי שהבין בטעות מהרב *** (הממונה על המקום) ומסר את הידיעה לאחיו. לאחר נטילת הציוד ומיד כשהבינו בסמוך שלא כך הם פני הדברים, אזי - הציוד הוחזר. בטיעוניה הפנתה באת כוח הנאשם למהימנות עדותו ולעדותו של עד התביעה המרכזי - הרב ***, המחזקת לשיטת ההגנה את גרסת הנאשם, את הטענה לבלבול שהיה ביחס לציוד, לשמועות, לעובדה שהמקום היה נטוש. טעות שמתיישבת עם גילו הצעיר של הנאשם. בנסיבות אלה, תטען ההגנה כי המאשימה לא הוכיחה שהתקיים אצל הנאשם – בגילו, היסוד הנפשי של מודעות לנטילת ציוד ללא אשור בעליו והכוונה המיוחדת הנדרשת בחוק, ומכאן יש לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו.

מנגד, לשיטת המאשימה הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. הנאשם הסיג גבול למתחם של המרכז, כפי הנלמד מהסרטונים אותם אינו מכחיש, והנאשם ביחד עם אחיו, נטל מהמקום ציוד מבלי שקבל אשור מהרב *** או מכל גורם אחר. במרכז טיעוניה מפנה המאשימה לעדותו של הרב *** "ומבקשת להעדיף" את גרסתו, על פיה שלל כי אישר לנאשם או לכל אדם אחר ליטול את הציוד מהמקום וכן אישר שהנאשם ו/או אחיו לא התקשרו לברר עמו האם הציוד "הפקר". זה המקום להקדים ולציין כי גרסה זו אינה עומדת כלל בסתירה לגרסת הנאשם. הנאשם לא טען שהתקשר לברר עם הרב *** אם ניתן לקחת את הציוד, כי אם מסר כי הסיק "בטעות" מתוך השמועות והדברים ששמע, שהציוד הוא הפקר.

לשיטת המאשימה, הציוד הוחזר רק לאחר שנודע לנאשם ולאחיו כי הוגשה תלונה במשטרה. יתר על כן, בבית הנאשם ואחיו נותר חלק מהציוד (מספר משקולות וקולט אדים) שאותרו בחיפוש בבית ביום 16.5.24. בנסיבות אלה עותרת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

מטעם המאשימה העיד הרב *** (מנהל מרכז הנוער בתקופה הרלבנטית)- ע"ת 7, והוגשו חקירות הנאשם (ת/1), דוחות פעולה וחיפוש בבית הורי הנאשם (ת/5-6), הודעה משטרתית של יוסף ש. (ת/9) וסרטונים (ת/11) סרטון מס' 3 בו ניתן לראות את הרכב של האב עוזב את המקום. סרטון מס' 5 בו ניתן לראות את ההרס שהיה במקום. וסרטון מס' 6 בו עד ההגנה א' (אחיו של הנאשם) מתעד את עצמו מחזיר את הציוד.

מטעם ההגנה העידו הנאשם, ואחיו א' (בגינו הוגש כתב אישום נפרד – תלוי ועומד).