מדינת ישראל נ' עאזם עבד אל רחים

  בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזרי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' קוטון) בת"פ 42214-10-16 ובת"פ 28754-11-16 מיום 1.3.2018, בו נגזר על המשיב 1 (להלן: עזאם) עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה מקבלת רישיון נהיגה למשך 3 שנים, והוא חוייב בתשלום פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪; על המשיב 2 (להלן: תלי) נגזר עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי, וגם הוא חוייב בתשלום פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

2. על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 9.10.2016 בסמוך לשעה 23:00, הגיעו המשיבים במכונית גנובה שבה נהג עזאם לביתו של המתלונן, כשברשותם ציוד הצתה ואקדח. משהחנו את מכוניתם, החל עזאם לירות באוויר בסמוך לביתו של המתלונן, כדי לאיים עליו ועל משפחתו שלא יפריעו להצתת רכבי המתלונן ומשפחתו. במקביל יצא תלי מהמכונית, שבר את חלונות כלי הרכב באמצעות שבר בטון שהביאו השניים עמם, שפך בנזין לתוך כלי הרכב והצית אותם. לאחר מכן, נמלטו השניים מהמקום במכוניתם. בהימלטם, נהגו השניים בצורה פרועה ומסוכנת, תוך התעלמות משוטרים שדלקו בעקבותיהם וסימנו להם לעצור. המשיבים נסעו בשולי כביש ראשי (כביש 6) משני צדדיו, ובהמשך עברו בנסיעה פרועה רמזורים באור אדום, נסעו נגד כיוון התנועה, והתנגשו חזיתית במכונית אחרת. בכך תם המרדף. כתוצאה מההתנגשות נהג המכונית הנפגעת נפצע קל. עזאם נפצע באורח קשה ותלי נפצע באורח בינוני. המשיבים הואשמו בעקבות מסכת זו בהחזקה ובנשיאה של נשק, בהצתה ובחבלה במזיד ברכב. בנוסף, עזאם הואשם גם בירי באזור מגורים, באיומים ובסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

3. ביום 24.9.2017 הורשעו המשיבים על-פי הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, במיוחס להם לפי כתב האישום. עזאם הורשע בעבירות החזקת ונשיאת נשק (סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק)); הצתה (סעיף 448(א) לחוק); חבלה במזיד (סעיף 413ה לחוק); ירי באזור מגורים (סעיף 340א לחוק); איומים (סעיף 192 לחוק) וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק). תלי הורשע בעבירות החזקת ונשיאת נשק (סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק; הצתה (סעיף 448(א) לחוק) וחבלה במזיד (סעיף 413ה לחוק).

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. בפתח דבריו, פירט בית המשפט המחוזי את עיקרי כתב האישום המתוקן וציין את העבירות שבביצוען הורשעו המשיבים. לאחר מכן, עמד על תסקירי שירות המבחן שהוגשו ביחס לשני המשיבים. אשר לעזאם, צוין רקע הכולל הרשעות ומאסרים קודמים, ודווח על התמודדותו של עזאם עם מצבו הרפואי בעקבות פציעתו בתאונה. עזאם לקח אחריות חלקית על מעשיו, והביע חרטה ורצון להשתקם. עם זאת, שירות המבחן הביע ספקות לגבי יכולתו להירתם להליך טיפולי, והמליץ בעניינו על עונש מוחשי מרתיע ועל מאסר מותנה. אשר לתלי, צוין כי הלה לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה. שירות המבחן העריך כי לצד התערבות טיפולית, רמת הסיכון להישנות העבירות תפחת, והמליץ על מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, וצו מבחן.

5. לאחר שהתייחס בפירוט לטענות באי-כוחם של הצדדים, ולדברים מפי המשיבים עצמם, פנה בית המשפט המחוזי לדון בקביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיהם של המשיבים, על הסכנה הנובעת מהם, ועל הנזקים שנגרמו בפועל. בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבות ביצוע העבירות: חבירתם של המשיבים לצורך ביצוע המעשים, שהיו מתוכננים ויזומים; מסלול ואופן הימלטותם, והסכנה הרבה שבה העמידו את כל הנקרים בדרכם – לרבות המשיבים עצמם והשוטרים שבעקבותיהם – מתחילת השתלשלות העניינים ועד לסופה. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי, כי מתקיימת לטעמו פגיעה ברמה גבוהה במספר ערכים מוגנים: בטחון המשתמשים בדרך, הסדר הציבורי והציות להוראות גורמי כוחות הביטחון. נקבע כי יש לראות את מסכת המעשים שביצעו המשיבים כאירוע אחד מרובה עבירות, שכן אלו "עומדים על רצף ישיר והם בעלי זיקה ברורה זה לזה" (פסקה 44 לגזר הדין), וכי ראוי לקבוע מתחם עונש הולם אחד בגין כלל העבירות. עם זאת, החליט בית המשפט המחוזי שיש לקבוע מתחמי עונש שונים לכל משיב, היות ומעשי הירי והנהיגה הפרועה בזמן ההימלטות יוחסו רק לעזאם, ובשים לב לכך שתלי היה גורם סביל באופן יחסי בעבירות הנשק שיוחסו גם לו (נשיאה והחזקה). מנגד, ביחס להצתה, ציין בית המשפט המחוזי כי עזאם אמנם לא נטל בה חלק פעיל, אך פעל (באמצעות הירי) כדי לאפשר אותה. לנוכח האמור ולאחר סקירת מדיניות הענישה הנהוגה, קבע בית המשפט המחוזי את מתחם העונש ההולם בין שלוש לשש שנות מאסר בפועל לגבי עזאם, ובין שנה לשלוש שנים וחצי לגבי תלי.

6. אשר לעונש בתוך מתחם העונש ההולם, נתן בית המשפט המחוזי "משקל רב ביותר" (פסקה 47 לגזר הדין) להודאותיהם של המשיבים והתייחס לקבלת האחריות ולהבעת החרטה במסגרתן, תוך שימת לב לאמור בתסקיר שירות המבחן. בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה: בנוגע לשני המשיבים, עמד בית המשפט על מצבם הבריאותי כשיקול לקולא, באומרו כי "את 'עונשם' קיבלו הנאשמים [המשיבים – נ.ס.] למעשה כבר עם תום האירוע" (פסקה 49 לגזר הדין). ביחס לעזאם, נלקח בחשבון עברו הפלילי המשמעותי. מנגד, צוינו כשיקולים לקולא נסיבות אישיות קשות. ביחס לתלי, צוינו כשיקולים לקולא גילו הצעיר, העדר הרשעות קודמות, ונכונותו להשתלב בהליך טיפולי. בהתחשב בכל אלו, נקבע שאמנם אין לחרוג ממתחם העונש ההולם, אך ראוי להיצמד לתחתית המתחם. לפיכך, גזר בית המשפט המחוזי על עזאם 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך 3 שנים, וחייב אותו בתשלום פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪. על תלי נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, והוא חוייב בתשלום פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪.