מדינת ישראל נ' ע' (עציר)

החלטה

רקע

1.לפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בד בבד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר אוחז חמישה אישומים, שבכולם מיוחסות למשיב עבירות אלימות כלפי בת זוג. לפי הנטען בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום והחל מיום 16.11.12 היו המשיב והמתלוננת בני זוג נשואים.

2.על-פי הנטען באישום הראשון, ביום 18.11.12 נסעו המשיב והמתלוננת לירח דבש באנטליה. ביום השני לירח הדבש, בעקבות ויכוח שנתגלע בין המשיב למתלוננת, תקף המשיב את המתלוננת בכך שלקח חגורה שחורה עם אבזם מרובע מברזל, והחל להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה. בהמשך, נטל המשיב סדין וקשר את ידיה ורגליה של המתלוננת והמשיך להכותה בחגורה בכל חלקי גופה והטיח את ראשה בקיר. בהמשך, תפס המשיב את המתלוננת, דחף אותה למרפסת החדר, וסגר את הדלת, והמתלוננת נותרה במרפסת עד לשעות הבוקר המוקדמות.

3.על-פי הנטען באישום השני, ביום 20.11.12 הלכו המשיב והמתלוננת לטיול מחוץ למלון, ואז שוב הכה המשיב את המתלוננת בידו בפניה. המתלוננת ברחה מהמשיב, אך זה תפס אותה בידה והשניים חזרו למלון, שם המשיך המשיב לתקוף את המתלוננת בכך שהכה אותה בפניה, משך בשערה והטיח את ראשה בקיר. המתלוננת ביקשה לברוח מהמשיב, ואז תפס אותה המשיב, הפשיט אותה מבגדיה, והותירה בבגדיה התחתונים, אמר לה: "עכשיו את יכולה לברוח". בסמוך תפס המשיב את המתלוננת בידיה, הכניסה לחדר האמבטיה, סגר את הדלת ועזב את החדר. בהמשך, לאחר שהמתלוננת נטלה את הטלפון במטרה להתקשר להוריה, לקח הנאשם את הטלפון מידיה, סטר בפניה, ואמר לה: "אין לך מה להתקשר".

4.על-פי הנטען באישום השלישי, מספר ימים לאחר שחזרו לישראל, במהלך חודש דצמבר 2012, כאשר המתלוננת הרה, התגלע ויכוח בין המשיב למתלוננת, במהלכו תקף המשיב את המתלוננת בכך שסטר לה בפניה מספר פעמים. בסמוך, ביקשה המתלוננת לברוח מהמשיב לקומת מגורי הוריו בבית, אך המשיב תפס בידה, החזירה לבית וסטר לה מספר פעמים בפניה. בהמשך, תפס אותה בידה בחוזקה, הכניסה לחדר האמבטיה, ונעל את הדלת.

5.על-פי הנטען באישום הרביעי, מספר שבועות עובר להגשת התלונה, בימים הראשונים להריונה של המתלוננת, תקף המשיב את המתלוננת, בכך שהכה אותה בידו בבטנה ובגבה, ובהמשך תפס בידיה והכניסה לחדר האמבטיה בבית. בהמשך, התקשרה המתלוננת אל אחותה וביקשה ממנה לבוא לקחת אותה. בסמוך הגיעו לבית האחות ובעלה, ואז האחות פגשה את המשיב כשסכין יפנית בידיו, ולאחר דין ודברים הכניס המשיב את הסכין למכנסיו, והאחות פתחה את דלת חדר האמבטיה והוציאה את המתלוננת כדי לקחתה לביתה. בנסיבות אלה, איים המשיב בפני האחות בכך שאמר: "אני אראה לך מי זה מ.ע., תלכו למשטרה, הם בכיס שלי".

6.על-פי הנטען באישום החמישי, מספר שבועות עובר למועד הגשת התלונה, כאשר המתלוננת הרה, בבית, בעקבות ויכוח שנתגלע בין המשיב למתלוננת, תקף המשיב את המתלוננת בכך שהכה אותה בראשה בידיו ועזב את הבית. לאחר שחזר לבית, הכה שוב המשיב את המתלוננת, ודחף אותה, הפילה מהמיטה והחל לבעוט בה בגופה ואף הכה בה במכות אגרוף בבטנה. בסמוך הגיעו אחותה וגיסה של המתלוננת לבית. בנסיבות אלה איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה: "כל אחד שייכנס לבית, ולא אכפת לי אם זה אחים שלך או ההורים שלך, אני אדקור אותו", ולאחר מכן איים על האחות, בכך שאמר לה: "אני אראה לכם מי זה מ.ע.".

ראיות לכאורה

7.לטענת ב"כ המשיב, עו"ד חן מאירי, לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולחילופין קיימת חולשה משמעותית בראיות לכאורה.

8.לטענת ב"כ המבקשת, עו"ד נדב רייכמן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולא קיימת שום חולשה בעוצמת הראיות לכאורה.

דיון והכרעה

9.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בתיק החקירה, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולא קיימת חולשה ממשית בעוצמת הראיות.

10.גרסת המתלוננת - הראיות לכאורה נסמכות בראש ובראשונה על גרסת המתלוננת. המתלוננת מגוללת בגרסתה מסכת של אירועי אלימות שנקט בהם לכאורה המשיב, במשך תקופה של כשלושה חודשים, החל בסמוך לאחר נישואיהם, כבר בחופשה שלאחר החתונה (אשר ספק אם ראוי לכנותה "ירח דבש" בנסיבות האמורות בתלונת המתלוננת). עיון בתלונת המתלוננת מעלה כי מדובר בתיאור קוהרנטי, רציף, ארוך ומפורט. לא נמצאו סתירות פנימיות בגרסת המתלוננת. לפי הערות החוקר, המתלוננת בכתה והייתה נסערת במהלך הדברים (הודעת המתלוננת מיום 19.2.13 ש' 26).

11.זאת ועוד, יומיים לאחר הגשת התלונה, הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה וביקשה לבטל את התלונה, משום שלדבריה אנשים מכובדים משתי המשפחות מעוניינים לפתור את הבעיות ביניהם. ברם, לשאלת החוקר, אם מה שמסרה במשטרה אמת, אישרה המתלוננת, שכל האמור בתלונתה הוא אמת. נדמה כי אם הייתה המתלוננת מבקשת להפליל את המשיב על לא עוול בכפו, כטענת ההגנה, לא הייתה ממהרת לבקש ולבטל את התלונה.

12.כבישת התלונה והרקע להגשת התלונה – האירועים המתוארים בכתב האישום אירעו החל מחודש נובמבר 2012 ועד מספר שבועות עובר להגשת התלונה. התלונה הוגשה רק ביום 19.2.13. אף על-פי כן, לא שוכנעתי כי כבישת התלונה במשך מספר שבועות או חודשים מצביעה על חולשה ראייתית. המתלוננת הסבירה כי אמה ביקשה ממנה שלא להתלונן, ואמרה לה שיפתרו את הכל בתוך המשפחה (הודעת המתלוננת מיום 19.2.13 ש' 56-57). המתלוננת אף הסבירה כבר בתלונתה הראשונית, כי הגיעה להתלונן, לאחר שהמשיב איים להתלונן על גיסה ולהכניסו לכלא. לדבריה, תחילה לא התלוננה משום שמשפחתה אמרה לה שהם יסדרו את הכול, וביום הגשת התלונה, לאחר שהמשיב אמר שיתלונן על גיסה שגנב, והואיל ומדובר בטענה שקרית, החליטה להתלונן. אמנם, לא ניתן להתעלם מכך שמהודעתה מיום 25.2.13 עולה שהמתלוננת ידעה שהנאשם הגיש תלונות נגד אביה ואדם נוסף בטרם תלונתה, והיא לא מסרה על כך דבר למשטרה בהזדמנות הראשונה. אף על פי-כן, נראה כי אין בכך כדי להקים חולשה בעוצמת הראיות לכאורה.

13.קיימים מספר חיזוקים משמעותיים לגרסת המתלוננת –

א.חיזוק אחד הינו בהודעת גיסה של המתלוננת (עדנאן). לפי הודעת הגיס (תוך שיש להתעלם מן הקטעים שהם בגדר עדות מפי השמועה), הלה היה עד ראייה למקרה שבו המשיב סטר בחוזקה בפניה של המתלוננת, וראשה של המתלוננת הוטח בעמוד. הגיס מסר שבמהלך האירועים הוא עצמו לא ראה סכין יפנית.

ב.חיזוק משמעותי נוסף לגרסת המתלוננת טמון בהודעת אחותה. האחות אישרה את האירוע שבו המשיב החזיק סכין יפנית בידו, והבחינה במתלוננת בחדר האמבטיה, בוכה ומפוחדת. האחות אף הבחינה בסימנים על גופה של המתלוננת, ושמעה את איומי המשיב. גם האחות אישרה את הרקע לתלונה, בכך שהמשיב איים להתלונן נגד הגיס.

ג.חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת קיים בהודעתו של אביה. האב מסר שהבחין בסימנים כחולים על גופה של המתלוננת. האב אישר גם שהמתלוננת לא הגישה תלונה מיד בסמוך לאירועים משום ש"אצלנו זה בושות" (הודעת האב, מיום 20.2.13, ש' 25).