מדינת ישראל נ' סלח ואח'

לפני תביעה לפינוי וסילוק יד, וכן סעד כספי בגין דמי שימוש ראויים על סך של 1,344,000 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בשל פלישה למקרקעין – רצועת חוף בכנרת, וניהול עסק לאחסנת סירות ואופנועי ים, ללא הרשאה כלשהי מצד התובעת ותוך מניעת גישה חופשית של הציבור לחוף.

התביעה

1. התובעת, מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות" ו/או "המדינה"), הינה הבעלים הרשום של חלק מחלקות 5 ו-6 בגוש 15069 וחלק מחלקה 8 בגוש 15728 מאדמות טבריה על שפת הכנרת. המדובר ברצועת חוף באורך של כ-180 מ' ובשטח של כ-3,683 דונם (להלן: "המקרקעין" ו/או "שטח הפלישה").

2. הנתבע 1 – מר אלי סלח (להן: "הנתבע") הינו מנהל הנתבעת 2 – צחיאל בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), ובעל המניות היחיד.

3. לטענת התובעת הנתבעים ו/או מי מטעמם פלשו לפני שנים רבות למקרקעין ומאז הפעילו וממשיכים להפעיל במקום עסק של אחסון סירות ומתן שירותים למנויים הכוללים שירותי אחסון סירות למשך כל השנה וכן ניתנים שירותים לאופנועי ים. השטח מגודר וניתן לאחסן בו כ-66 סירות.

4. הנתבעים פלשו למקרקעין וגידרו אותם והתקינו שער חשמלי, כמו כן, הקימו סככת צל מקונסטרוקציית פלדה, סככה נוספת מפח וקונטיינר, בנוסף סללו לאורך רצועת החוף כביש אספלט.

5. התובעת שלחה לנתבעים התראות בעניין הפלישה, בשנת 2013, חרף זאת לא טרחו לפנות את המקרקעין והמשיכו בהפעלת העסק.

6. התובעת הוסיפה, כי חברת חמי טבריה בע"מ (להלן: "חמי טבריה"), הינה חוכרת של מקרקעין הגובלים עם המקרקעין שבפלישה והמצויים דרומית להם, וכי הנתבעים חתמו, ככל הנראה, עם חמי טבריה על הסכם להפעלת חוף במקרקעין המוחכרים לה על ידי הרשות כפי שצוין בהסכם אשר מתחדש מעת לעת (להלן: "הסכם ההפעלה"). והפעילו, בהתאם להסכם ההפעלה, חוף במקרקעין שבחכירת חמי טבריה.

7. הנתבעים לא הסתפקו בהפעלת קטע החוף על פי הסכם ההפעלה שחתמו עם חמי טבריה אלא פלשו למקרקעין מושא התביעה והמצויים צפונית לשטח המוחכר לחמי טבריה ושם ניהלו עסק לאחסון סירות.