מדינת ישראל נ' סאלם ואח'

השופט א' שהם:

1. לפנינו שלוש בקשות לרשות ערעור שהוגשו מטעם המבקשת שכולן עוסקות בפסקי דין שניתנו על ידי כב' השופט א' יעקב – שופט עמית, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. המדובר בפסק דין מיום 13.9.2018, שניתן בעניינו של אמנון סאלם (להלן: המשיב 1), בתיק עפ"ת 55667-06-17; בפסק דין מיום 18.10.2017 שניתן בעניינו של איתי כליפה (להלן: המשיב 2), בתיק עפ"ת 4634-07-17; ובפסק דין מיום 13.9.2017, שניתן בעניינו של רן בן דוד (להלן: המשיב 3), בתיק עפ"ת 26315-06-17.

2. יצוין, כי בדיון שהתקיים ביום 7.3.2018 בבקשות רשות הערעור, החלטנו ליתן למבקשת רשות ערעור ולפיכך היא תקרא, מכאן ואילך, "המערערת".

רקע והליכים קודמים בעניינו של המשיב 1

3. מדו"ח תנועה שנרשם על שמו של המשיב 1, עולה כי ביום 24.5.2016, בצומת הרחובות אורן ושור בפתח תקווה, נהג המשיב 1 ברכב תוך חציית הצומת באור אדום. אין חולק, כי הדו"ח נשלח לכתובתו הרשומה של המשיב 1, אך דבר הדואר חזר תוך ציון "לא נדרש". מאחר שהמשיב 1 לא שילם את הקנס שהושת עליו, כפי שנרשם בדו"ח, ולא הגיש בקשה להישפט, נשלחה אליו, על ידי רשות האכיפה והגבייה, דרישה לתשלום כפל קנס בסך 1,000 ₪ בתוספת ריבית פיגורים בסך 500 ₪, ובסה"כ 1,500 ₪. המשיב 1 קיבל דרישה זו, שנשלחה לאותה כתובת אליה נשלח גם הדו"ח, וביום 18.4.2017 הוא שילם בבנק הדואר סכום של 1,500 ₪.

4. ביום 25.4.2017, שלח המשיב 1 לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בקשה להארכת מועד להישפט. בבקשה נטען, כי לפני כשבוע הוא קיבל מכתב בדואר, שבו נאמר כי הוא עבר עם רכבו באור אדום ועליו לשלם כפל קנס. מבדיקה שערך במשטרה עלה, כי דו"ח התנועה נשלח אליו אך חזר כ"לא נדרש", ומאחר שחלפו למעלה מ-90 ימים מאז הגשת הדו"ח המקורי, הוא אינו יכול להגיש בקשה להישפט. לטענת המשיב 1, הוא לא קיבל מעולם את הדו"ח המקורי, ולדבריו הרכב בו מדובר רשום, אמנם, על שמו אך מי שמשתמשת בו היא אשתו, גב' אורלי סאלם. יצוין, כי לדברי המשיב 1, רעייתו מכחישה כי חצתה את הצומת באור אדום, ולטענתה היא בעלת רישיון נהיגה מזה כ-24 שנים, מבלי שביצעה כל עבירת תעבורה. לפיכך, מבקש המשיב 1 לאפשר לו להישפט, על מנת "לנקות את הדו"ח הנ"ל". בנספח לבקשת המשיב 1 הצהירה גב' אורלי סאלם, כי "אני נהגתי ברכב הנ"ל בתאריך 24.5.2016".

5. ביום 19.6.2017, נדחתה הבקשה להארכת המועד להישפט (כב' השופט א' בועז). בהחלטה שניתנה בפתקית נאמר, בין היתר, כי המשיב 1 לא סתר את "חזקת המסירה", הקבועה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: תקסד"פ), שכן הודעת הקנס, אשר נשלחה לכתובתו הרשומה, חזרה בציון המילים "לא נדרש". עוד נאמר בהחלטה, כי "משבחר המבקש [המשיב 1] שלא לקבל את הודעת הקנס שנשלחה אליו בדואר רשום כדין, אין לו אלא להלין על עצמו". עם זאת, ולפנים משורת הדין הורה בית המשפט על ביטול ריבית הפיגורים.

6. על החלטה זו הגיש המשיב 1 ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שבמסגרתו הוא חזר על עיקרי הטענות שהעלה בפני בית המשפט לתעבורה. המשיב 1 הוסיף וטען, כי הוא נוהג באופנוע בעוד שאשתו נוהגת ברכב הרשום על שמו. לגבי הדו"ח המקורי, חזר המשיב 1 וטען כי לא קיבלו, ולדבריו "בדואר יש בעיות והרבה מכתבים לא מגיעים". עוד נטען, כי אשת המשיב 1 מאשרת כי היא נהגה ברכב במועד שבו נרשם הדו"ח, אך מכחישה כי נסעה באור אדום.  

7. במהלך הדיון שהתקיים בערעור, חזר המשיב 1 על טענותיו, אך רעייתו, גב' אורלי סאלם טענה, בניגוד לאמור בתצהירה, כי היא לא נהגה ברכב באותו יום ובאותה שעה, וממילא לא ביצעה עבירה של נהיגה באור אדום. גב' סאלם אישרה, כי היא היחידה הנוהגת ברכב, אך לדבריה "אין לי מה לעשות שם בשעה כזאת", והעלתה השערה כי מישהו אחר נהג ברכב, "אולי שכן שלנו". עם זאת, נרשמו מפי גב' אורלי סאלם גם הדברים הבאים "אני לא יודעת אם אני נהגתי ברכב". יצוין, כי בסיכומיה אמרה ב"כ המדינה "אני מבינה את טענות המערער [המשיב 1] ואשתו על כך שהם לא נהגו ברכב".