מדינת ישראל נ' סאבר אבו עצא

           בקשה להארכת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1. נגד המשיב, יליד דצמבר 1990, הוגש ביום 29.9.2016 כתב אישום לבית משפט השלום בבאר-שבע המייחס לו עבירות פריצה וגניבה מרכב, חדירה לחומר מחשב, הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ברכב באופן נמהר ופזיז, חבלה לרכב (שלוש עבירות) והשמדת ראיה. על פי המתואר באישום הראשון פרץ המשיב לרכבה של המתלוננת וגנב את הטלפון הנייד שלה. המשיב הפעיל את הטלפון ופרסם בחשבון ה"אינסטגרם" של המתלוננת שתי תמונות אינטימיות שלה שמצא בטלפון. בעקבות כך עלה מספר ה"עוקבים" בחשבון האינסטגרם של המתלוננת לאלפים והתמונות הופצו ברחבי המרשתת. על פי המתואר באישום השני, בעת ששוטרים ניסו לעצור את המשיב הוא נמלט מהם, נהג בדרך נמהרת שיש בה כדי לסכן חיי אדם וגרם נזק לכלי רכב ולעוברת אורח. על פי המתואר באישום השלישי, במהלך חקירתו במשטרה נותר המשיב לבד בחדר החקירות כשעל השולחן מונח הטלפון הנייד שנתפס ברשותו. המשיב נטל את הטלפון הנייד, הסתיר אותו על גופו וביקש לצאת לשירותים. כשהיה בתא השירותים, פירק המשיב את הטלפון הנייד, הסתיר אותו מאחורי האסלה, השליך את כרטיס הסים, הסוללה ומכסה הסוללה לתוך האסלה והוריד את המים, על מנת למנוע את השימוש בהם כראיה.

הליכי המעצר

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 23.11.2016 קבע בית משפט השלום כי הונחה "תשתית ראייתית לכאורית, טובה, מוצקה ... ביחס לכל אחד מהאישומים והרבה מעבר לנדרש בהליך זה" והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בתסקיר המעצר מיום 18.12.2016 צוין כי המשיב מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי במהלך מעצרו נולדה לו בת בכורה, שאותה טרם ראה. עוד ציין שירות המבחן כי בין השנים 2013-2009 היה המשיב מעורב בעבירות רכוש, איומים, תקיפה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית, ובדצמבר 2011 נדון לעונש של 15 חודשי מאסר בשל ביצוע עבירות שימוש ברכב ללא רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וניסיון לגניבת רכב. שירות המבחן הוסיף וציין כי בשנת 2009 נעצר המשיב ושולב בקבוצה טיפולית, הגיע למרבית המפגשים ושיתף פעולה, אך בהמשך הוא נעצר בשנית ואף הפר תנאים מגבילים. נוכח דיווחיו של המשיב על היעדר יכולת להפעיל טכנולוגיות מתקדמות, סבר שירות המבחן כי ספק אם בשגרת יומו הוא צופה בתכנים בעלי אופן מיני באמצעים טכנולוגיים. שירות המבחן העריך כי המשך מעצרו של המשיב עלול להביא להעמקת מעורבותו הפלילית, ונוכח התרשמותו החיובית מחלופת המעצר והמפקחים המוצעים, גילו הצעיר, לידת בתו, וההתמתנות המסוימת במעורבותו הפלילית המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אמו בתל-שבע, בפיקוח הערבים שהוצעו, למעט אמו. עוד המליץ שירות המבחן כי המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלאים, תיאסר עליו הגישה לאמצעים אלקטרוניים והוא יועמד בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים שבמהלכם ישולב בקבוצה טיפולית.

3. בהחלטתו מיום 26.12.2016 קבע בית משפט השלום (השופטת הבכירה ש' שטרית) כי ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר מתאימה בעניינו של המשיב. עם זאת, הפצת תמונותיה של המתלוננת, התחכום שבהחלפת הסים בטלפון הנייד, ההימלטות מהשוטרים והעובדה כי "בעזות מצח וללא מורא תחת אפם של השוטרים והחוקרים בחדר החקירות" נטל המשיב ראיה מרכזית, השמיד אותה ובהמשך שיקר בנוגע לכך, מלמדים כי אין ליתן במשיב אמון. בית המשפט הוסיף כי תסקיר שירות המבחן "מנותק לחלוטין" ממעשי המשיב ומאישיותו, כי ההמלצה לשחרר אינה סבירה וכי נוכח המעשים המיוחסים למשיב, נראה כי המעצר אין בו כדי להרתיעו. מטעמים אלו כולם, החליט בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

4. ערר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי על החלטת המעצר נדחה ביום 25.1.2017. נקבע כי התשתית הראייתית נגד המשיב מבוססת היטב, וכי המשיב לא נרתע מכל דרך לשבש את החקירה. דברים אלו בשילוב עברו הפלילי של המשיב מלמדים, כך נקבע, על מסוכנות ממשית מצידו שאותה לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה ביום 13.3.2017 (בש"פ 1677/17, השופטת ע' ברון) ונקבע כי:

שתי הערכאות שדנו בתיק לא נתנו מענה מניח את הדעת לסוגיה שהעלה המבקש, שלפיה בדיקה אלקטרונית גילתה כי בעת העלאת תמונות העירום ל'אינסטגרם' לא יצא ממכשיר הטלפון של המתלוננת כל אות המעיד על כך שנעשה באמצעותו שימוש ברשת האינטרנט; גם המשיבה לא נתנה דעתה לטענות אלה של המבקש – בטיעוניה לפני שתי הערכאות הקודמות, כמו גם בתשובתה לבקשה שלפניי. עם זאת, מכלול הראיות נגד המבקש בשני האישומים האחרים די בו כדי להותיר אותו במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו.

           עוד נקבע, כי גם אם לא קיימת תשתית ראייתית התומכת בהפצת התמונות על ידי המשיב, המעשים האחרים המיוחסים לו בצירוף עברו הפלילי מצביעים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו, ואין בחלופת המעצר שהוצעה כדי להפחית באופן משמעותי ממסוכנות זו.

5. בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדחתה ביום 8.6.2017, וביום 2.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי ערר שהגיש המשיב וקבע כי לא ניתן לומר שמאז ההחלטה בבש"פ 1677/17 חל כרסום בראיות. אשר לטענת המשיב בדבר חלוף הזמן, נקבע כי מאז ניתנה ההחלטה בבש"פ 1677/17 חלפו כשלושה חודשים וחצי ועל כן "לא ניתן לומר כי מאותה עת חלף זמן שיחייב" את שחרורו.