מדינת ישראל נ' ס.

הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בכתב אישום מתוקן בשלוש עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב ובעבירה של גניבה מרכב, בניגוד לסעיפים 413 ו' סיפא ו- 413 ד' (א) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

כעולה מכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, מדובר בעבירות שבוצעו ביום 9.1.13 בסמוך לשעה 02.00 לפנות בוקר, כאשר תחילה התפרץ לשלושה כלי רכב שחנו בסמוך לרח' הדקל 13 באשדוד בכוונה לגנוב רכוש, אולם משלא מצא דבר מה לגנוב סגר את הדלת. בהמשך לכך התפרץ לרכב שחנה בסמוך לרח' רוגוזין 11 באשדוד וגנב ממנו ג'קט ואוזניות.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה כי יש לגזור את הדין לצד החומרה. מדובר בארבעה אישומים שונים לגבי התפרצות לכלי רכב, כאשר ברכב הרביעי נגנב רכוש מן הרכב. הערך המוגן הינו הגנה על קניינו של הפרט, הגנה על ביטחונו ופרטיותו אשר מספר המקרים מעידים על פגיעה משמעותית. מדיניות הענישה הנהוגה, מלמדת על מאסרים לחודשים ארוכים בגין עבירות דומות ועל מאסר בפועל ממש מאחורי סורג ובריח. גם העובדה כי מדובר במספר עבירות בכמה מוקדים בשעת לילה מאוחרת, היא נסיבה מחמירה. המאשימה עתרה איפוא לקבוע מתחם ענישה שבין ארבעה חודשי מאסר ל- 12 חודשי מאסר. בתוך המתחם הדגישה המאשימה כי יש להביא בחשבון את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, את התסקיר השלילי לפיו ניתנו לנאשם הזדמנויות והוא לא היה מחויב להליך הטיפולי. לפיכך עתרה המאשימה לעונש של שבעה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי ופסילה.

בא כוח הנאשם ביקש להקל עם הנאשם, שכן מדובר בעבירות שנעברו לפני ארבע שנים תמימות. הנאשם מועסק היום באופן סדיר וזוכה לשבחים ממעסיקו. נסיבות חייו היו קשות ומורכבות, כאשר יש בתסקיר גם נסיבות חיוביות על שיתוף פעולה עם שירות המבחן, והמלצת התסקיר בסופו של דבר הינה מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות.

הנאשם עצמו ציין הביע לפני גזר הדין, צער על מעשיו הפליליים. הוא ציין כי חלף זמן רב ומאז הוא עלה על דרך הישר ולכן ביקש להתחשב בו על ידי ענישה מקלה.

מתחם הענישה 

באשר למתחם הענישה, יש ממש בטענת המאשימה ובפסיקה שהוגשה על ידה לפיה מדובר בעבירות חמורות. רצף העבירות והעובדה שנעשו בזו אחר זו במהלך שעות לילה מאוחרות, מלמדת על חומרה יתרה. בנסיבות אלה, בהחלט נראה סביר מתחם הענישה שהוצע על ידי המאשימה בין ארבעה לתריסר חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.