מדינת ישראל נ' נתנאל רומם

אני מזכה את הנאשם מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

תיק זה הנו דוגמה למשגה שהתביעה עושה, לעתים, בתיקי תאונות דרכים, בהגדרתה "נאשם" כפונקציה של תוצאות התאונה. צר לי על התוצאות הקשות של התאונה מבחינת הנפגע, אך המבחן לעניין האחריות הפלילית אינו מבחן התוצאה אלא, כידוע, מבחן האשמה. אשמתו של הנאשם לא הוכחה בתיק זה ברמה הנדרשת במשפט פלילי – ומכאן התחייב הזיכוי.

הנאשם מואשם בעבירות של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לאדם, בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה); וסטייה מנתיב נסיעה, בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה (בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה).

התאונה אירעה ביום 5.10.2014 בסמוך לשעה 14:20, בדרך שאינה עירונית, בכביש 73, קילומטר 5.8 (כ- 300 מטרים לפני צומת כפר ברוך לבאים מכיוון צומת נהלל).

בכתב האישום נטען כי הנאשם נהג רכב משא ברשלנות ובקלות ראש ומסיבה בלתי ברורה סטה לימין ופגע בהולך רגל – מר ר. ש. - (להלן: "הנפגע") – אשר עמד על השול הימני ליד רכבו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגע חבלות חמורות (שברים ופצעים בגוף).

התביעה העידה מטעמה את שני העדים המרכזיים: הנפגע ובוחן התנועה רס"ב אלכסנדר גיסיס – ויתר ראיותיה הוגשו בכתב בהסכמה. הנאשם העיד להגנתו. הצדדים סיכמו בכתב. אתייחס להלן לראיות ככל שהן רלוונטיות להכרעת הדין בלבד.

אקדים מסקנה לניתוח ואומר כי מהראיות שהוצגו מצטיירת תמונה שונה מזו המתוארת בכתב האישום, ומכאן מצאתי צדק רב בטענות ההגנה, כפי שסוכמו על ידי הסנגור המלומד, עוה"ד גיל משה, אשר מפריכות את האשמה שיוחסה לנאשם בתיק זה ומוכיחות שהתאונה היתה בלתי נמנעת מבחינת הנאשם. אסביר.

הנפגע העיד (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.16, עמ' 2-3) כי התאונה אירעה בערב סוכות, הוא העמיד את רכבו בצד הכביש, במרחק חצי מטר מהקו המסמן את שול הדרך (ראו עדותו של הבוחן, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 21-22; עמ' 7, שורות 2-3), אסף ענפים של עץ דקל לבניית סוכה והעמיס את הסכך על גג הרכב והחל בקישורו כשהוא-הנפגע צמוד לדופן השמאלית של רכבו עם הגב לכביש והפנים לכיוון הרכב, והענפים חרגו מחוץ לדופן השמאלית של הרכב ונשקו לקו ההפרדה (ראו עדות הבוחן, שם). באותו שלב הגיעה המשאית של הנאשם שנסעה בשול הדרך ופגעה בנפגע בצד (הימני) שלה. המשאית לא פגעה ברכבו של הנפגע (עדות הבוחן, עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 2). הנפגע לא לבש אפוד זוהר ולא הציב משולש אזהרה.

הסכך כיסה את הרכב של הנפגע עד שהסתירו כליל מעיני כל נוהג רכב הבא מאחוריו. התמונות (בלוח התצלומים ת/1) מראות כיצד הסבך כיסה את הרכב בחלקו האחורי, והענפים השתפלו מגג הרכב עד הקרקע עד שלא ניתן היה לזהות את הרכב כלל – מכיוון נסיעת הנאשם – והרכב נחזה כגוש ענפים באמצע השול (ויש להניח כי הרכב היה מכוסה בענפים יתרים שחלקם נפל מהרכב בעקבות התאונה – ראו עדות הבוחן, עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 6). עובדה זו עולה בבירור מהתמונות כאמור, והנפגע אף אישור זאת בעדותו בבית המשפט (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 14).