מדינת ישראל נ' נ.מ.

           לפנַי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' פורת), מיום 17.1.2018, במ"ת 14832-11-17, בה הורה על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני בכפוף למגבלות וערובות נוספות.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 7.11.2017 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות מין במשפחה של אינוס ומעשים מגונים. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב, יליד שנת 1953, הוא אביה של המתלוננת, ילידת שנת 2003 (להלן:הקטינה). בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגוררו המשיב, הקטינה, אימהּ ואחיה באותו בית. בין השנים 2010, עת הייתה הקטינה בת 7, ועד לסוף חודש ספטמבר 2017, בהזדמנויות רבות בהן שהו המשיב והקטינה בבית, ביצע המשיב בקטינה מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, וכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. בחלק מן המקרים הביעה הקטינה באופן מפורש את חוסר הסכמתה לביצוע המעשים אך המשיב לא חדל ממעשיו. המשיב נהג ללטף ולמשש את החזה של הקטינה, לאחר שהכניס את ידו אל מתחת לחולצתה או שמלתה, או הרים את חולצה או שמלתה, ולעיתים אף ללקק את שדיה, כל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. המשיב נהג להוציא את איבר מינו ממכנסיו ולהורות לקטינה להחזיק בו, למשש אותו ולהניע עליו את כף ידה. הקטינה עשתה כבקשתו, עד שהמשיב הגיע לפורקן מיני. המשיב גם נהג להוציא את איבר מינו ממכנסיו ולאונן בפני הקטינה עד הגיעו לסיפוק מיני, והוא הציג לקטינה סרטונים פורנוגרפיים בהם נראים גבר ואישה מקיימים יחסי מין. במהלך התקופה הרלוונטית הזהיר המשיב את הקטינה לבל תעיז לספר על מעשים אלו לאיש. 

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה פורטו הראיות לכאורה להוכחת אשמתו, וביניהן: עדות הקטינה, יומנה של הקטינה, הודעות אימהּ והודעות העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה. בבקשה נטען כי נוסף על מסוכנתו של המשיב הנלמדת מהראיות לכאורה באשר לניצול תמימותה וחולשתה של בתו רכת השנים לצרכיו המיניים, קיים גם חשש לשיבוש מהלכי משפט. זאת, לאחר ששניים מאחיה של הקטינה פעלו כדי לשכנעה לחזור בה מתלונתה ואחד מהם אף איים עליה בהקשר זה.

3. ביום 4.12.2017 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי, במהלכו נדון קיומן של ראיות לכאורה וביום 12.12.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי אכן קיימות ראיות כאמור. כן הורה בית המשפט המחוזי "בשים לב לטיב האישום ולחשש הכבד לשיבוש הליכים" על קבלת תסקיר מעצר אשר יבחן את מידת מסוכנותו המינית של המשיב.

4. מתסקיר שירות המבחן מיום 27.12.2017 עולה כי למשיב עבר פלילי ואף ריצה בעבר מאסרים ממושכים בגין עבירות נשק. עוד עולה כי המשיב התייחס באופן שטחי לנסיבות מעצרו, הכחיש כל בעיה בתפקודו ושייך את התלונה נגדו לרצונה של אם הקטינה לפגוע בו ולהרחיקו מחייה. שירות המבחן התרשם כי המשיב הינו אדם המתנהל באופן פורץ גבולות, נוטה ללקיחת סיכונים בתדירות גבוהה, ממוקד בעצמו ובצרכיו ופועל מאינטרסים אישיים תוך כדי התעלמות מצרכי אחרים. עוד התרשם שירות המבחן כי המשיב חש כעס רב כלפי אם הקטינה ומתקשה לגלות אמפתיה למצבה של הקטינה. בהתייחס גם לכך שהקטינה אינה נמצאת תחת תנאי הגנה ולא ברור מה מצבה, נקבע כי אין ביכולתו של שירות המבחן לשלול סיכון גבוה לפגיעה בקטינה ובאימהּ. שירות המבחן בחן את ששת המפקחים שהוצעו על ידי המשיב – אחיו, שכניו וחבריו, וקבע כי אין ביכולתם להציב למשיב גבולות, בשים לב למאפייני אישיותו, לנטייתו לקחת סיכונים והערכת הסיכון הגבוהה לפגיעה בקטינה. על כן, לא המליץ שירות המבחן על שחרורו ממעצר.

5. ביום 1.1.2018 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי ולאחר שמיעת הערות בית המשפט ביקשה באת-כוח המשיב להציע חלופת מעצר המרוחקת ממקום מגוריהן של הקטינה ואימהּ, בפיקוח ערבים שאינם בני המשפחה הגרעינית ותוך הוספת איזוק אלקטרוני. הדיון נדחה וחודש ביום 4.1.2018, ובמהלכו נשמעו המפקחים המוצעים. בית המשפט הורה על הכנת חוות דעת של יחידת האיזוק באשר להתכנות התקנת איזוק אלקטרוני בביתו של אחד מן המפקחים המוצעים, מר ירמיהו גוב. המשך הדיון נקבע ליום 17.1.2018, יום שבו היה קבוע דיון גם בתיק העיקרי, לשמיעת עדותה המוקדמת של הקטינה. ואולם, הקטינה, שהקשר עמה ועם אימהּ נותק, לא הגיעה למתן עדות. בית המשפט קבע כי מדובר באישומים המקימים עילת מעצר מובהקת, אך למרות זאת שומה לנסות לאתר חלופה שיהיה בה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בית המשפט ציין כי הקטינה ואימהּ עזבו את מקום מגוריהן ועקבותיהן אינן ידועות. בנסיבות אלו סבר בית המשפט כי בחלופה המוצעת יש כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באופן סביר. בית המשפט התרשם כי המפקחים יעמדו במשימת הפיקוח היטב וכי הם מבינים את הנדרש מהם. בית המשפט נתן דעתו לריחוק בין מקום החלופה – במרכז הארץ, לבין מקום השהות האפשרי או ההגיוני של הקטינה, ולאור כך שהתיק לא צפוי להישמע בזמן הקרוב קבע כי ניתן להורות על מעצר המשיב באיזוק אלקטרוני.

טענות הצדדים

6. לטענת העוררת שגה בית המשפט המחוזי בכך שעל אף שעמד על מסוכנתו של המשיב כעילת מעצר "מובהקת", הורה על מעצרו באיזוק אלקטרוני תחת מעצר מלא מאחורי סורג ובריח. מעשיו לכאורה של המשיב חמורים ומעידים על מסוכנות שלוחת רסן. זאת, על סמך נכונותו לנצל לאורך שנים באופן פוגעני ביותר, את בתו, החל מגיל 7 ועד לגיל 14, מעשים אשר פסקו אך עם חשיפתם לראשונה בפני אימהּ של הקטינה והעובדת הסוציאלית המלווה את המשפחה. המשיב הפך את בתו לשפחת מין, כשכל שעה ומקום כשרים וראויים בעיניו לבצע בה את זממו ולספק באמצעותה את גחמותיו המיניות.

7. עוד הוסיפה העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי עת ראה ב"עקבותיהן הלא ידועות" של הקטינה ואימהּ כמצדיקות בשלב זה את העברת המשיב למעצר באיזוק אלקטרוני. כפי שאף קבע בית המשפט המחוזי, בענייננו מתקיים חשש כבד לשיבוש הליכים, שאף התממש הלכה למעשה. שני אחיה למחצה של הקטינה יצרו עמה קשר סמוך להגשת התלונה במשטרה במטרה להניא אותה מתלונתה נגד אביהם, ואחד מאחיה אף איים על אימהּ ועליה בכך "שישרוף אותן". הקטינה אכן חזרה בה מתלונתה אולם שבה ועמדה על גרסתה לאחר מכן. לטענת העוררת די בנסיבות אלו כדי להצדיק את מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. אדרבה, החשש משיבוש מהלכי משפט הולך ומחריף בימים אלו. הקטינה ואימהּ עזבו את מקום המגורים המוגן בו שהו, הקשר בינן לבין נציגי העוררת נותק כליל, והקטינה אף לא הגיעה לבית המשפט למסור את עדותה במועד שנקבע לכך. נוסף על האמור, שירות המבחן עמד מפורשות על האפשרות כי המשיב עלול לפגוע בקטינה. כך, העובדה שאין בידי העוררת ליצור קשר עם הקטינה, הואיל והיא ואימהּ עזבו את מקום המגורים המוגן בו שהו, אך מחזקת את עילות המעצר.