מדינת ישראל נ' מ.ג.ב. שרותי נקיון בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות והגנה מן הצדק.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת שני עובדים זרים בלא היתר (עבירות לפי סעיף 2(א) ו- 5 לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991). אציין כי מלכתחילה הוטל על הנאשמת 1 קנס מנהלי בגין העסקת ארבעה עובדים זרים בלא היתר, ואולם כתב האישום, שעניינו בהעסקה של שני עובדים בלא היתר, הוגש בעקבות בקשתה של הנאשמת 1 להישפט. התנהלות הליכי האכיפה בתיק דנן הייתה כדלקמן:

העבירה המיוחסת לנאשמים בוצעה, לכאורה, ביום 22/1/02.

ביום 15/4/04 הוטל קנס מנהלי על הנאשמת 1.

ביום 8/6/04 הגישה הנאשמת 1 בקשה להשפט.

המאשימה טענה כי הבקשה הוגשה באיחור, ובין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים ביחס לזכאותה של הנאשמת להגיש בקשה להשפט בנסיבותה העניין. הליכים אלה הסתיימו בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה בתיק עפ"א 24/04 מיום 5/7/06, לפיה יש לראות את המבקשת כאילו הגישה את הבקשה להשפט במועד.

ביום 13/6/11 הוגש כתב האישום בתיק דנן כנגד שני הנאשמים.

הנאשמים העלו בפני בית הדין טענה מקדמית, לפיה יש לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות, טענת ההתיישנות נטענת במיוחד ביחס לנאשם 2, אשר נגדו לא ננקט הליך מנהלי מלכתחילה. עוד טוענים הנאשמים כי בשים לב לשיהוי בו לוקים הליכי האכיפה, יש לבטל את כתב האישום מחמת שיהוי והגנה מן הצדק.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לדידה יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום החלטת בית הדין הארצי בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט, קרי מיום 13/6/11. אשר לנאשם 2, המאשימה מסתמכת על פסיקה של בתי הדין האזוריים וגורסת כי העבירה המיוחסת לנאשם 2 לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים, היא עבירה נלוות לעבירה המיוחסת לנאשמת 1 ולפיכך, ככל שהעבירה המיוחסת לנאשמת 1 לא התיישנה, הרי שגם העבירה המיוחסת לנאשם 2 לא התיישנה. מכל מקום המאשימה סבורה כי בנסיבות דנן לא התקיימו הטעמים המצדיקים זיכויו של הנאשם מחמת הגנה מן הצדק.

ב"כ הנאשמים הגישה תשובה לתגובת המאשימה, בה הזכירה פסיקה שונה של בתי הדין האזוריים, אשר במסגרתה התקבלה טענת התיישנות שהעלה מנהל תאגיד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי בשלב זה, דין הבקשה לביטול כתב האישום להדחות.

התיישנות

אין חולק כי עניין לנו בעבירה מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שנקבעה לה עומדת על 5 שנים.

כידוע, סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 קובע כדלקמן:

בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר.

סעיף 22א (ב) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו – 1985 מוסיף וקובע כי :

לענין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי הענין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי הענין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד.

על יסוד האמור בהוראות החוק ניתן לקבוע כי בענייננו אירעו שני אירועים מנתקים, כמשמעם בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, האחד, עת הוטל הקנס המנהלי ביום 15/4/04 והשני מועד החלטת בית הדין הארצי לעבודה בתיק עפ"א 24/05 ביום 5/7/06.

לנוכח האמור לעיל ומאחר ולא חלפו 5 שנים מיום 5/7/06 ועד למועד הגשת כתב האישום ביום 13/6/11 -העבירה לא התיישנה .