מדינת ישראל נ' ח'טיב

השופט מ' מזוז:

1. ערעור המדינה על פסק דינו מיום 13.7.2017 של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת י' שטרית) בת"פ 26148-09-13. בית המשפט זיכה את המשיב מעבירת הריגה בגינה הואשם והרשיעו תחתיה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, וכן הרשיעו בעבירות של נהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לאדם ולרכוש ואי ציות לאות שברמזור. ביום 16.11.2017 גזר בית המשפט על המשיב עונש מאסר בפועל בן 9 חודשים, וכן עונשי מאסר ופסילה על תנאי ותשלום פיצוי למשפחת המנוח, אלעד ארליך ז"ל (להלן: המנוח). הערעור הוא על הכרעת הדין, ולחלופין - על גזר הדין.

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.6.2013 בסמוך לשעה 05:20, נהג המשיב ברכב טרנספורטר בכביש 90 מכיוון דרום לצפון, כשהוא מסיע שישה נוסעים נוספים. בהגיעו לצומת גומא (להלן:הצומת), חצה המשיב את הצומת למרות שרמזור אדום דלק בכיוון נסיעתו. המשיב התנגש עם חזית רכבו בדופן רכבו של המנוח אשר פנה שמאלה בצומת מכיוון מזרח לדרום, כאשר בכיוון נסיעתו דלק ברמזור אור ירוק (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח. בנוסף, המשיב ושניים מנוסעי רכבו נזקקו לטיפול רפואי וכן ניזוקו כלי הרכב המעורבים בתאונה. על פי הנטען בכתב האישום, התאונה ותוצאותיה נגרמו בעקבות נהיגתו הפזיזה של המשיב.

           בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסו למשיב עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לאדם ולרכוש לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) ו- (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); ואי ציות לאות שברמזור, לפי תקנות 22(ב) ו-64(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

3. בתגובתו לאישום הכחיש המשיב את המיוחס לו וטען כי נכנס לצומת כאשר הופיע אור ירוק מלא ברמזור שבכיוון נסיעתו וכי רכבו של המנוח הפתיע אותו והוא בלם בניסיון לברוח ממנו. לפיכך, טען המשיב כי אין הוא נושא באחריות לתאונה ולביצוע העבירות הנלוות שיוחסו לו בכתב האישום.

פסק הדין

4. ביום 26.4.2017 ניתנה תמצית הכרעת הדין במסגרתה זוכה המשיב, מחמת הספק, מעבירת ההריגה שיוחסה לו, והורשע תחתיה בעבירת גרם מוות ברשלנות. כן הורשע המשיב בעבירות הנלוות שיוחסו לו כאמור בכתב האישום. ביום 13.7.2017 ניתנה הכרעת הדין המנומקת.

5. בפני בית המשפט העידו מטעם התביעה בין היתר שלושה עדי ראייה שנכחו בזירה, אשר מעדותם עלה בבירור כי המשיב חצה את הצומת באור אדום כאשר רכבו של המנוח נכנס לצומת כשצבע הרמזור בכיוונו היה ירוק. כן העידו מתכנן הרמזור בצומת גומא, שמדבריו עלה כי לא ייתכן שלמשיב ולמנוח היה אור ירוק משותף, שכן מוגדר "זמן פינוי" בן 5 שניות בין סיום מופע הירוק של האחד לתחילת מופע הירוק של השני; מנהל החברה לאחזקת הרמזור שמדבריו עלה כי בזמן התאונה עבד הרמזור באופן תקין, כפי שאף עלה מחוות דעת הנדסית שנערכה בעקבות התאונה וקבעה כי לא נמצאו ליקויי תשתית הקשורים לתאונה; ובוחן התנועה שבחן את התאונה ואשר באמצעותו הוגשו מסמכים ותצלומים שונים שהעלו בין היתר כי לא נמצאו במקום סימני בלימה של רכב המשיב. מטעם ההגנה נשמעו עדויותיהם של המשיב ושני קרובי משפחתו שהעידו כעדי ראיה מטעמו כי המשיב חצה את הצומת כשאור ירוק דלק בכיוון נסיעתו.

בית המשפט מצא את עדויותיהם של עדי התביעה "מהימנות ואמינות", אשר עולות בקנה אחד זו עם זו ועם ראיות נוספות, באופן המניח "פסיפס ראייתי אשר האדנים בו מחזקים האחד את רעהו". מנגד, מצא בית המשפט את עדותו של המשיב בלתי מהימנה, וכזו הנגועה בסתירות ופרכות היורדות לשורשו של עניין. גם יתר עדויות ההגנה נמצאו בלתי אמינות, בלתי עקביות ובלתי סדורות, ונקבע כי לא ניתן לבסס עליהן ממצאים.