מדינת ישראל נ' ח. ברלוי ייצור ושיווק בע"מ ואח'

גזר דין

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הייתה נאשמת מספר 1 חברה פרטית שנרשמה בישראל, ועסקה בשיווק פריטי לבוש למגזר הדתי, והנאשם היה מנהלה הפעיל של הנאשמת.

הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם ב-2 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד על הכנסות הנאשמת לשנות המס 2005 ו-2006, עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה נוסח חדש}, תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), בקשר עם סעיף 117 לפקודה, והנאשם הורשע גם מכוח סעיף 224א לפקודה.

בנוסף, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו ב- 2 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד על הכנסותיו לשנות המס 2005 ו-2006. עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה.

בטרם הטיעונים לעונש, לאחר ששמעתי שבכוונת המאשימה לעתור לעונש של מאסר בפועל, דחיתי את הטיעונים לעונש ומבלי לקבוע עמדה ומבלי לפתח ציפיות, הפניתי את הנאשם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות.

מחוות הדעת של הממונה על עבודות שירות עולה, כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הגישה אסופת פסיקה ועתרה להטיל על הנאשמת שאינה פעילה קנס, ועל הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

בטיעוניה ציינה, כי הנאשמים נעדרי הרשעות קודמות, הורשעו על פי הודאתם כמפורט בהכרעת הדין, כאשר מחזור הפעילות של הנאשמת לשנת 2005 עמד על סך של כ- 2.1 מיליון ₪ ובשנת 2006 עמד מחזור הפעילות של הנאשמת על סך של מיליון ₪.

בתי המשפט בפסיקה עקבית הדגישו את החומרה הרבה שיש לייחס למורשעים בעבירות מס ונקבע בפסיקה כי בעבירות מסוג זה יש לשים את הדגש על האינטרס הציבורי והרתעת הרבים. העבירות בהן הורשעו הנאשמים פוגעות בהתנהלות מערכת גביית המס, ומונעת משלטונות המס לפקח על חבות המס של הנישום בזמן אמת, ועל גבייתו במועד במידת הצורך. על ידי כך נפגע האינטרס הציבורי המחייב מניעת העלמת מס ומוטל נטל כלכלי מצטבר על כתפי נישומים אחרים אשר שומרים על החוק ומשלמים מיסים.

בנוסף, בתיק זה המחדלים לא הוסרו לרבות הדוחות האישים של הנאשם שאותם ניתן להגיש בנקל, ויש לשקול נסיבה זו לחומרה.

ב"כ הנאשם הגיש מסמכים, ועתר להסתפק במאסר על תנאי, ולהתחשב באופן משמעותי ברכיב הקנס ולפרסו לתשלומים רבים ככל האפשר. בטיעוניו ציין, כי נעשו מאמצים כנים להסיר את המחדלים, כל זאת ללא הצלחה.

עוד טען, כי העסק קרס, נלקחו הלוואות בשוק האפור אשר לא נפרעו, וכתוצאה מכך הנאשם אוים וננקטו נגדו מעשי אלימות. משנת 2007 בורח הנאשם, חי אצל הוריו ששניהם מעל גיל 87, כאשר הנאשם בן 62, סועד אותם. הנאשם נמצא בפשיטת רגל, ומטופל במרפאות של בריאות הנפש. הנאשם אינו עובד וחי מקצבת אבטלה.

הנאשם עתר להתחשב בו ובנאשמת שאינה פעילה, טען שלא הסיר את המחדלים משום שהתקשה מאד להסירם, שכן החומר החשבונאי נלקח על ידי גורמים בשוק האפור ומנהלת החשבונות שהעסיק בעבר יכלה לשחזר רק חלק מהחומר, אולם אין ביכולתו לשלם לה או למישהו אחר שישחזר את החומר החשבונאי. עוד טען הנאשם, כי מזה ארבע שנים הוא נמצא בטיפול נפשי, הכרוך בלקיחת תרופות באופן יומיומי.

בתי המשפט חזרו והדגישו בשורה של פסקי דין את החומרה הרבה בעבירות מס וציינו, כי אין להקל בעברייני מס המשולים כמי ששלחו ידם לקופה הציבורית והעונש הראוי לעברייני מס הוא עונש מאסר ממשי וכנס מכביד.

בת"פ מחוזי ירושלים 3101/02 - מדינת ישראל נ' ראובן לובלין ואח', תק-מח 2005(1), 1580 נאמר: "כשנדרש ביהמ"ש לגזור הדין בעבירות מס, ככלל, במלאכת שיקלול זו שיקול ההרתעה הינו השיקול הדומיננטי. נוכח "הקלות" שבביצוע עבירות המס, כשלפעמים די אפילו בהעדר עשייה - השמטה, אי דיווח וכיו"ב - שתוצאתם התעשרות קלה של הנאשם, ומאידך פגיעה קשה למשק, לכלכלה ולמירקם החברה, ונוכח החומרה המהותית שבעבירות אלו, מקומם של השיקולים האחרים - כמו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, סיכויי שיקומו ותיקונו, ואלמנטים נוספים הנוגעים למקרה הפרטני, הינו נמוך יחסית, ונדחה אל מול ההיבט הציבורי. יחד עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו וגם כשלנגד עיני ביהמ"ש ההיבט הציבורי, שעניינו בהחמרת הענישה בעבריינות מס, מידת ההחמרה נבחנת על פי נסיבות המקרה הספציפי ונסיבותיו של הנאשם..."

עוד נפסק, כי אי הגשת דוחות במועד גורמת לדמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים ונזק כלכלי, ואין להקל בענישתם של המורשעים בעבירות מס שלא הסירו את המחדלים.

בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, שקלתי את האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה, את העובדה שהנאשמים לא הסירו את המחדלים, ואת מחזור הנאשמת בתקופה הרלוונטית.

לקולא עמדו לנגד עיניי העובדה, כי הנאשמים נעדרי עבר פלילי, הודו וחסכו מזמנו של בית המשפט ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ואת מכלול הנסיבות, שמעתי את הנאשם ועיינתי בפסיקה ובמסמכים שהוגשו, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:

לנאשמת שאינה פעילה-