מדינת ישראל נ' סמארה

השופט ע' גרוסקופף:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, מיום 12.3.2018 בת"פ 40313-09-15 שניתן על ידי כבוד השופט עמי קובו. המשיב הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בעבירות של נשיאת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והחזקת תחמושת לפי סעיף 144(א) לחוק. בגין ביצוע עבירות אלה נגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המשיב במשך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירת נשק מסוג פשע, ו-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המשיב במשך שנתיים מיום שחרורו כל עבירת נשק מסוג עוון. הערעור שלפנינו הוגש על ידי המערערת בטענה נגד קולת העונש.

עובדות המקרה לפי כתב האישום המתוקן

1. ביום 18.9.2015 ביצעו מספר שוטרים בתפקיד תצפית במסגרת פעילות בילוש בעיר טירה. סמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר, הבחינו השוטרים ברכב בו נהג המשיב ועמו שני אנשים נוספים, והם נסעו אחר הרכב, כרזו למשיב לעצור והדליקו אורות כחולים. בעקבות זאת, החל המשיב בנסיעה מהירה וכשהגיע לדרך ללא מוצא, נעצר. השוטרים נעצרו אחריו, חסמו את הדרך, ביצעו חיפוש ברכב ובמהלכו תפסו בתא המטען שני רובי "קרל גוסטב" מאולתרים עם מחסניות בתוכם, כשהם מכוסים בשק יוטה בצבע חום. כן נתפס גם קרטון שהכיל 39 כדורי 9 מ"מ, וגרב שחורה ובה 8 כדורים נוספים.

           במהלך ניהול הליך ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו המשיב הודה והורשע בכתב האישום המתוקן, ולאחר מכן, נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן.

 תסקיר שירות המבחן

2. על פי התסקיר, המשיב בן 55, נשוי ואב ל-3 ילדים. ב-6 השנים האחרונות, הוא עובד כממונה על הגבייה בתאגיד המים "מעיינות המשולש". ב-8 השנים שקדמו לכך, עבד במחלקת הגבייה של עיריית טייבה. המשיב בוגר 12 שנות לימוד ומחזיק בתעודת בגרות. לדבריו, גדל במשפחה נורמטיבית, ובגיל 17 עבר להתגורר אצל דודו. עם סיום לימודיו בתיכון נהג לבלות עם חברה שולית, מה שמנע ממנו, לדבריו, להשתלב בלימודים אקדמיים. המשיב תיאר השתלבות לא סדירה בתעסוקה שהתאפיינה בעבודות מזדמנות לתקופות קצרות, ואף ביצע עבירות וריצה מאסרים. בגיל 30 שוחרר ממאסרו האחרון והחליט, לדבריו, לערוך שינוי משמעותי בחייו, ניתק קשרים עברייניים קודמים והשתלב בתעסוקה באופן נורמטיבי ומקובל.

3. בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, קיבל המשיב אחריות מלאה על מעורבותו, ביטא חרטה וצער עמוקים, וחש בושה בגינן. המשיב הסביר כי מעורבותו במעשים מגיעה על רקע קשרים בעייתיים קודמים, ונובעת מהקושי שלו להציב גבולות בפניהם. המשיב ציין את הפער בין התנהלותו הבעייתית ובין ניהול אורח חיים נורמטיבי במשך שנים, והוסיף כי פעל מתוך רצון לשמור על תדמיתו הגברית מול גורמים עברייניים מהעבר. במסגרת צו פיקוח מעצר, השתלב המשיב בקבוצה המיועדת לעצורי בית, אליה הגיע באופן רצוף ויציב ולקח בה חלק פעיל. שירות המבחן התרשם כי המשיב ביטא הכרה ראשונית בבעייתיות שבהתנהלותו, נכונות לזהות מצבי סיכון ועריכת שינוי בדפוסיו. שירות המבחן העריך כי בשקלול כל הפרמטרים, רמת הסיכון להתנהגות אלימה מצד המשיב היא נמוכה, וכי החומרה הצפויה אם תבוצע עבירת אלימות, נמוכה אף היא. עוד העריך שירות המבחן כי נדרשת מעורבות טיפולית בעניין המשיב כדי להגביר את הסיכוי לשיקומו. לכן, המליץ על מאסר בדרך של עבודות שירות וצו מבחן, כדי לא לקטוע את ההליך השיקומי בו התמיד המשיב במשך 13 שנים.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי