מדינת ישראל נ' ד. (עציר)

בפתח הכרעת הדין אציין כי בהתאם להוראת סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי, אציין כי מצאתי לנכון להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה אחת של איומים וכן על זיכויו מעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותחתיה להרשיעו בתקיפת סתם של בת זוג.

מבוא:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, תקיפת סתם של בת זוג ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם וא. ש. (להלן: "המתלוננת") היו בני זוג וגרו ביחד כאשר המתלוננת אף נשאה ברחמה את בנו של הנאשם. עוד מתואר כי המתלוננת הינה תושבת בלרוס, אשר הגיעה לארץ בדצמבר 2013 לאחר שהכירה את הנאשם באמצעות הרשת החברתית "סקייפ".

על פי המתואר, באפריל 2014, תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת, בכך שתפס בידיה והשליכה על ספה בחצר, עוד מיוחס לנאשם כי כחודש עובר למועד 29.09.2014 איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה ש"תקבל ממנו, שיחנוק אותה, ירצח אותה ושיעוף לה הראש".

על פי האמור בסעיף 8 לעובדות כתב האישום ביום 27.09.14 בשעת אחר הצהריים, רצתה המתלוננת לבקר את אחותו של הנאשם, הנאשם לא הסכים ותקף את המתלוננת בכך שדחף אותה מהדלת, ניער אותה, כתוצאה מכך נגרמו לה סימנים על ידיה. בהמשך, ולאחר שהמתלוננת הגיעה לבית אחות הנאשם הגברת ג. , התקשר הנאשם למתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה "אם אני אבוא לשם אני אתלוש למישהו את הראש במאה אחוז" וזאת בכוונה להפחידה.

טיעוני הצדדים:

באת כוח המאשימה בסיכומיה, ביקשה להורות על הרשעתו של הנאשם הגם שבתיק זה המתלוננת העידה פעמיים בפני בית המשפט, כאשר בעדותה השנייה חזרה בה מאמירותיה המפלילות כלפי הנאשם. זו עותרת מבית משפט ליתן אמון לעדותה הראשונה. לדבריה, עדות זו עולה בקנה אחד עם הדברים שמסרה במשטרה, מדובר בעדות אותנטית, מפורטת, ממנה ניתן ללמוד גם על מצבה הקשה של המתלוננת בזמנים הרלוונטיים בכלל זאת היעדר משפחה תומכת, קשיי שפה וקשיים כלכליים. באת כוח המאשימה סבורה כי יש לדחות את עדותה השנייה של המתלוננת, לבחון היטב את עדותה השנייה בפרט על רקע המניעים שגרמו לה לחזור לישראל פעם נוספת, תוך שמכוונת ללחצים שהופעלו עליה מצד משפחת הנאשם. כך גם הפנתה להיותה של המתלוננת בשלבי הריון מתקדמים ורצונה לגדל את בנה בסיועו של הנאשם, ולא בכדי המתלוננת מסרה בעדותה השנייה כי תעשה הכל על מנת לשחרר הנאשם. יתרה מכך, גם בעדותה השנייה אישרה רבים מהפרטים עליהם העידה בעדותה הראשונה. לאחר שהוצגו בפניה אותן הקלטות ניסתה לצמצם את המשמעות שלהן ולטעון כי מדובר במריבות בלבד כמו כל בני זוג. לעדותה של המתלוננת ישנם חיזוקים בדמות אותן שיחות טלפון, מסרונים וכן עדותה של מירית. זו עותרת לדחות את גרסת הנאשם, לדברי מדובר במי שפרס תמונה חלקית בלבד ביחס למערכת היחסים שלו עם המתלוננת, והגם כך, ניתן ללמוד על השליטה המלאה שלו בחייה. הנאשם מכחיש הפעלת אלימות אולם קושר עצמו לכל אותם אירועים נטענים. הנאשם לא מסר כל הסבר מדוע המתלוננת תעליל עליו, וכך גם לא סיפק הסבר מניח הדעת לאיומים הנשמעים בקלטת.

ב"כ הנאשם מנגד, סבור כי גם אם התנהגותו של הנאשם כבעל לא ראויה לשבח, הדרך מכאן ועד להרשעתו בפלילים רחוקה עד מאוד. לגופם של דברים, אפילו הייתה מונחת בפני בית משפט אך עדותה הראשונה של המתלוננת עדיין אין בכך די שכן עסקינן בעדות מלאה סתירות ופריכות המחייבות את זיכויו של הנאשם. בהקשר לכך הפנה הכיצד ניתן להשליך את המתלוננת על הספה, כאשר לדבריה כבר הייתה ישובה על הספה כך גם הפנה לסתירות ביחס לשלב שבו אותה מריבה נטענת התרחשה. כך גם לא ברור מניעיה של המתלוננת לפנות לאמה. ביחס לאיומים, ציין כי הנאשם היה במצב של שיכרות, דבר אשר יש בו כדי לשלול את הכוונה המיוחדת הנדרשת להתגבשותה של עבירה זו.

אשר לאירוע בבוקרו של יום 27.09.14, אין שום תעודה רפואית או עד שיוכל לתאר את אותם סימנים בידיה של המתלוננת, וספק אם כלל נגרמו למתלוננת סימנים. גם באירוע זה מחד המתלוננת מציינת שהנאשם מנע ממנה לצאת מהבית ובה בעת משנה גרסתה ואומרת כי גרר אותה אל מחוץ לבית. אותה תפיסה ביד בה הודה הנאשם נכנסת לזוטי דברים.

התהיות והספקות אליבא בא כוח הנאשם מתחדדים נוכח עדותה השנייה של המתלוננת לאחר שביקשה באמצעות מכתב לחזור לישראל ולספר את מה שהתרחש. עצם מסירת שתי גרסאות תחת אזהרה לבית משפט יש בה ליתן משקל אפסי למכלול עדותה ולמהימנותה של המתלוננת. בנוסף, שלא לתת משקל לעדותה של מירית. לדבריו חרף היותה עורכת דין וחוקרת אלמ"ב מנוסה, לא מצאה לנכון להעביר חומרי חקירה רלוונטיים לתיק החקירה. זה הוסיף כי גם אם ברקע חזרתה של מתלוננת להעיד נמצאת משפחתו של הנאשם הרי שאלו היו מעורבים במערכת הזוגית ביניהם למן תחילת הקשר ביניהם ולא בכדי המתלוננת קוראת לאמו של הנאשם "אמא" והיא קוראת לה "בת".