מדינת ישראל נ' ד.ב.

1. בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, החל מיום 17.10.2017 או עד למתן פסק דין בת"פ 22609-10-16 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

2. ביום 19.10.2016 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; וכן עבירה של גניבה בנסיבות מיוחדות לפי סעיף 384(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית התגורר המשיב במשק בבעלות משפחתו ביישוב ניצני עוז, ושם הקים שתי משתלות על פני שטח של כ-7.5 דונם לצורך גידול קנאביס. עבור הקמת המשתלות שילם המשיב 212,000 ₪ במזומן לעוסקים בכך. שתי החממות חוברו לרשת החשמל באופן "פיראטי". המשיב העסיק בתשלום מספר עובדים, אשר נדרשו ללון במתחם מגורים סמוך למשתלות. המשיב ועובדיו הרכיבו במשתלות את הציוד הנדרש בשווי של למעלה מ-300,000 ₪.

           המשיב ועובדיו גידלו והפיקו את הסמים במשתלות במשך כחמישה חודשים ועד ליום 27.9.2016, תוך ניהול יומן עבודה שתיעד את פעולותיהם, בכמות כוללת של 5.5 טון נטו ששוויו בשוק הוערך בלמעלה מ- 300 מיליון ₪. כמו כן, במהלך תקופה זו ובהמשך למתואר לעיל גנבו המשיב ועובדיו חשמל בעלות משוערת של 100,000 ₪.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 19.10.2016 (כב' השופטת מ' ברק נבו) הסכימו הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון נסב על אפשרות שליחת המשיב לקבלת תסקיר לצורך בחינת קיומה של חלופת מעצר. המבקשת התנגדה לנוכח ההיקף חסר התקדים של הסמים שהופקו, קיומה של עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, וכן משום שלדבריה המשיב ניסה להימלט כאשר המשטרה באה לעצרו. בית המשפט הורה על שליחת המשיב לקבלת תסקיר, וזאת בהתחשב בכך שלמשיב אין עבר פלילי בתחום הסמים (להבדיל מעבירת איומים בה הורשע על רקע הליך גירושין), וכן משום שהמשיב הוא שבחר להודות ולהפליל את חבריו, על אף טענת המבקשת כי אין מדובר בהודאה מוחלטת ובחקירותיו שמר המשיב לעתים על זכות השתיקה. בית המשפט הדגיש כי אל לו למשיב לפתח ציפיות כלשהן עקב שליחתו לתסקיר, שכן על מנת שבית המשפט ישקול שחרור ממעצר נדרשת לא רק חלופה מעולה אלא נדרשים גם "טעמים מיוחדים" כלשון סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

4. בתסקיר מיום 21.11.2016, שירות המבחן עמד על הרקע המשפחתי והכלכלי של המשיב, העוסק בתחום הגינון. המשיב נקלע לפשיטת רגל בעבר אך השכיל להשתקם מאז ולהצליח במישור התעסוקתי, אולם בשנים האחרונות חזר וצבר חובות ונאלץ לפנות לגורמי שוליים, ולדבריו מצא עצמו נאלץ להיענות לדרישותיהם. שירות המבחן התרשם כי המשיב מתקשה לזהות כשלים בהתנהגותו, ותופס עצמו כמי שהתנהגותו השולית נכפתה עליו, וכן מהתנהלות מתמשכת מצד המשיב שהתאפיינה בהסתרה ומניפולטיביות כלפי בני משפחתו וחבריו. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי מעצרו של המשיב- המהווה עבורו מעצר ראשון, וחשיפת התנהגותו העבריינית כלפי משפחתו וסביבתו, מהווים עבורו גורם משברי, וכי ההליך הפלילי והעונש הצפוי לו מהווים עבורו גורם מרתיע.

           שירות המבחן התרשם כי המפקחים שהוצעו על ידי המשיב (אחיו, שלושה דודים, ושניים מחבריו) אשר ביקשו לפקח עליו בבית דודו ביישוב קדומים, יוכלו להציב למשיב גבולות והעריך שהמשיב ייענה לסמכותם ולא יפעל באופן שיחמיר את מצבו. עם זאת, בהתחשב בכך שבכתובת החלופה המוצעת מפעילה אשת דודו של המשיב צהרון לילדים, ובהעדר חלופה מוצעת אחרת, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו.

5. בהחלטה מיום 23.11.2016 (כב' השופטת נ' בכור) הופנה המשיב לקבלת תסקיר מעצר משלים שיבחן חלופת מעצר נוספת שהוצעה על ידי המשיב, בדירה אחרת בקדומים שנשכרה למטרה זו על ידי המפקחים המוצעים. בהמשך לאמור בתסקיר הראשון, שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת, בפיקוחם לסירוגין של ששת המפקחים שהוצעו.

6. בהחלטה מיום 19.12.2016 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' בכור) כי המסוכנות שעולה מהעובדות נשוא כתב האישום לא תאפשר בכל מקרה חלופת מעצר, ומקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם אין כלל לשלוח לתסקיר ויש בו כדי לאפשר ולהצדיק סטייה מהמלצת שירות המבחן. בית המשפט עמד על כך שהמשיב השקיע מאות אלפי שקלים על מנת להקים את החממות ולרכוש ציוד מתאים; גייס לכל הפחות חמישה אנשים שיעבדו תחתיו; וגנב חשמל בסכומים גדולים לשם הפעלת החממות, באופן המעיד על התנהלותו העבריינית. כמו כן, המשיב עצמו העיד כי עשה את המיוחס לו בשל מצוקה כלכלית, ועל דאגתו גם כיום שמא גורמי השוליים אליהם פנה במצוקתו יבקשו כעת לפגוע בו. על רקע זה, בית המשפט קבע כי המניע הכספי ממשיך לרחף מעל ראשו של המשיב. בנוסף, בית המשפט ציין את התרשמותו של שירות המבחן כי המשיב ממוקד בצרכיו, תופס פתרונות שוליים כדרך לגיטימית להתמודד עם קשייו, תוך שהוא מתאר את התנהגותו השולית ככזו שנכפתה עליו ולא מייחס אחריות לעצמו.