מדינת ישראל נ' ג.ד.כ. שרותי הובלה (1994) בע"מ ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו בעבירות שיוחסו להם – ביחס לנאשמים 1 ו-3 באישום מס' 1, אי הגשת דו"ח במועד, שלוש עבירות לפי סעיף 216(4) + 224א לפקודת מס הכנסה, ביחס לנאשמים 2 ו-3 באישום מס' 2 – אי הגשת דו"ח במועד, שלוש עבירות לפי סעיף 216(4) + 224א לפקודת מס הכנסה וביחס לנאשם 3 באישום מס' 3 – אי הגשת דו"ח במועד, שלוש עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה.

כל העבירות מתייחסות לשנות המס 2004, 2005 ו-2006, והנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה.

2.ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בשישה דו"חות חברה אשר הוגשו כדו"חות בלתי מבוקרים, אשר לא ניתן לראותם כדו"חות שהוגשו לפי הדין. הדו"חות האישיים של הנאשם 3 הוגשו אם כי באיחור, והדו"ח לשנת המס 2006 לא הוגש בכלל.

הקנס המנהלי המוטל על עבירות כאלה הוא 8,500 ₪ לדו"ח ולמעשה מדובר בתשעה דו"חות שלא הוגשו, אלא אם מתייחס לדו"חות הישנים ככאלה שהוגשו, ואז מדובר בשישה דו"חות שלא הוגשו.

על כן, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על נאשם 3 מאסר שירוצה בעבודות שירות, קנס כספי גבוה ומרתיע ומאסר על תנאי, ועל הנאשמות 1 ו-2 אשר אינן פעילות כיום ,ביקשה להטיל קנס לשיקול דעת.

3.ב"כ הנאשם 3 ציין כי הנאשם בן 64, גרוש ואב לשני ילדים בגירים, נכה 100% ומצבו הבריאותי בכי רע, שכן סובל מסרטן בכבד, סכרת ועבר שני ניתוחי לב ומעקפים. הנאשם מתפרנס מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. עד לאחרונה עבד בחברת שמירה אך פוטר. מצבו הכלכלי בכי רע, מתנהלים נגדו 46 תיקי הוצל"פ, עם חוב כולל של מעל 4,400,000 ₪, הוכרז חייב מוגבל באמצעים.

הנאשם ניהל עסק של עבודות עפר באמצעות שתי חברות שפעלו בתחום, אך לאחר שאושפז ואחת המשאיות שלו לא הייתה מבוטחת מפני גניבה, נקלע לקשיים, כאשר אשפוז נוסף הביא לקריסת שתי החברות כליל.

תיקו של הנאשם אצל המאשימה סגור, אין חשש שיבוצעו עבירות נוספות, מדובר בשישה דו"חות חברה שהוגשו לא מבוקרים, כאשר לגבי הדו"חות האישיים, המחדל הוסר והדו"חות הוגשו.

על כן, ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש צופה פני עתיד, קרי מאסר על תנאי וקנס שייפרס לתשלומים. לחילופין- הסכים הסנגור כי יוטל מאסר שירוצה בעבודות שירות.

4.בתי המשפט בפסיקתם הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המיסים וציינו כי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים במעשיהם נזק רב למדינה.

בע"פ 519/89 אשר נ' מדינת ישראל נאמר על ידי כב' השופט המשנה לנשיא אור "שבמס ערך מוסף עסקינן המדובר הוא בכספים שלמעשה קיבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל למעשה מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו- מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

בפסיקה נקבע כי אין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט למי שגוזל כספי ציבור ועל כן יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס אשר לא הסירו את כל המחדלים שכן בהסרת כל המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם.

נקבע עוד כי אין במצוקה כלכלית של נאשמים ובנסיבות אישיות כדי להצדיק את ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי גם כאשר מדובר בהרשעה ראשונה, שכן כפי שקבע בית המשפט העליון כי: "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה , ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא יתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית". (ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל).

הפסיקה קבעה כי יש לגזור על עבירות כגון אלה מאסר לריצוי בפועל, שכן "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעונה עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן" והרי הוא כצווארנו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט", (ע"פ 344/80 לא פורסם- כפי שמאוזכר בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל).

וכן נקבע כי "כאשר עסקינן בעברייני מס, אשר תקוותם להפיק רווח כספי חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (רע"פ 3137/04 חג'אג' נ' מדינת ישראל).

בענייננו, הנאשם השכיל להסיר את המחדל ביחס לדו"חות האישיים נשוא אישום מס' 3, אך לא אלו פני הדברים לגבי האישומים 1 ו-2 שם לא הוסר המחדל של אי הגשת שישה דו"חות תקופתיים על ידי החברות הנאשמות 1 ו-2.

לציין עוד כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת בעבירות מע"מ בגינה ריצה עונש מאסר בעבודות שירות.

5.מן הצד השני – הענישה היא אינדיווידואלית. הנאשם נקלע לקשיים כלכליים ומצבו הכלכלי בכי רע, כאשר הוא מתפרנס בקושי מקצבת נכות. גם מצבו הבריאותי של הנאשם אינו שפיר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתיעוד הרפואי שהוצג.

הנאשם סובל משורה של מחלות הפוגעות ביכולתו להתפרנס ולהחזיר את חובותיו.