מדינת ישראל נ' ג' (אחר/נוסף)

כתב האישום מיחס לנאשם תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, איומים עליה והיזק בזדון. על פי הנטען ב- 11.1.15 , לאחר שהגיעה המתלוננת, א.פ., אשתו, ממנה חי בנפרד, והודיעה לו כי קיים צו הרחקה נגדו, תקף אותה בכך שתפס בחזה בשתי ידיו, השליכה על המשקוף וגרם לה חבלה של ממש: שריטות בחזה ובמותניים וכאבים בגב ובחזה. כמו כן, איים עליה באומרו לה: "יש לך מזל שיש לי תנאי, אחרת הייתי הורג אותך" וכן כי במועד אחר שבר מנעול דלת הבית בזדון.

הסניגור טען שלא קיבל לידיו כל חומר החקירה ולכן אינו יכול להגיב לכתב האישום.

לטענתו, המתלוננת עושה שימוש לרעה בהליך הפלילי, על מנת לזכות ביתרון בדיון בבית משפט לענייני משפחה ולכן, ביקש לקבל דיווח אודות תלונות נוספות שהתלוננה ומה תוצאת אותן תלונות. משכך, קבעתי כי ההודעות בהן תלונות שהגישה המתלוננת כנגד הנאשם תוגשנה לבית המשפט תוך 30 יום על מנת שבית משפט יעיין בהודעות ויחליט אם הן רלבנטיות להגנה, במידה ותעלה שאלת מהימנות המתלוננת.

ב- 10.8.15 נתקבלה הודעה של המשטרה, בה פירטו תלונות שהגישה המתלוננת כנגד הנאשם וכנגד אחרים אולם התביעה לא המציאה ההודעות עצמן עפ"י החלטתי ולכן שבתי וביקשתי אותן.

הן הומצאו לי ביום 25.10.15.

זכות העיון העומדת לנאשם בכל הנוגע לחומר החקירה מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו"

זכותו זו של נאשם נגזרת מן הזכות למשפט הוגן ואין חולק כי עיון במלוא חומר החקירה הנוגע למשפט מהווה תנאי בלעדיו אין ליכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו כדבעי (ראו: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (תק על 2005(3) 3453, פיסקה 12 (2005); בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (תק על 2006(3) 3730, פיסקה ט' (2006).

מה נחשב, אפוא, כ"חומר חקירה"?

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי חובת מסירת החומר לעיון הנאשם או סניגורו חלה על חומר שהינו רלוונטי לאישום. נוכח תכליתה של הזכות לעיון פירשה הפסיקה מבחן זה באופן המותיר "שוליים רחבים גם למקרים שבהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים (פ"ד נז(4) 625, 633 (2003) על כן, נפסק כי בגדר "חומר חקירה" יכללו גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פ"ד לט(4) 124) וכי הגדרתו "משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרשת בפני בית המשפט" (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל (תק על 2005(2) 1413).