מדינת ישראל נ' בשני יעקב

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בכתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות ביום ה- 03/07/15, זאת מכוח חזקת הסירוב לבדיקת נשיפה, לפי דרישת שוטר, בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ד'), 64ב'(א1) ו-39א לפקודת התעבורה.

ביום 24.6.20 טענו הצדדים לעונש.

טיעוני המאשימה:

ב"כ המאשימה טענה, כי אין הנאשם זכאי ליהנות מ"הנחת הודאה", כיוון שכפר באחריותו ועל אף שזו זכותו הרי שלא ניתן לזכות אותו בנקודה זו. מדובר בעבירה שנעברה בשנת 2015, אשר הותלו ההליכים בעניינו מחוסר התייצבותו של הנאשם לדיונים.

עוד מדגישה את התנהגות הנאשם, שבה הורשע כמי שמסרב לבדיקה בכך שנדרש לתת בדיקת נשיפה מספר רב של פעמים אך ללא הצלחה ואף ניסה להימלט מן השוטרת, קודם לכן בעת בדיקת הנשיפון. הפנתה לפסיקה תומכת בעניין, שכאשר אדם מסרב לבדיקה, מתייחסים אליו בחומרה יתרה ומייחסים לו שכרות גבוהה, כיוון שאין הכמות ידועה.

בנוסף, ב"כ המאשימה מפנה לעברו התעבורתי של הנאשם, לחובתו 16 הרשעות קודמות וטוענת לעונש של מאסר על תנאי, פסילה בפועל מעבר ל-24 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם:

מפנה ראש וראשונה לתאריך ביצוע העבירה, משנת 2015, וטוען כי על הענישה להיות אפקטיבית ואין היא יכולה להיות כזאת, עקב חוסר סמיכותה לביצוע העבירה, שכן עברו 5 שנים מביצועה.

עוד מפנה ב"כ הנאשם לסרטון, אשר מעיד על התנהגותו של הנאשם , אבל בהדגש לעניין שכרותו וכובדה וטוען שניתן להסיק ממנו על רמת השכרות שבה הוא נתון באותו הרגע, כלומר לא גבוהה לטעמו.

בנוסף מדגיש ב"כ הנאשם את עברו התעבורתי של הנאשם אשר איננו מכביד כלל ועיקר, אין בעברו עבירות חמורות וכל הרשעותיו מסוג ברירת משפט.