מדינת ישראל נ' ב. (עציר)

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של נהיגת רכב בעודו פסול לנהיגה, בלתי מורשה לנהיגה, ללא ביטוח וללא רישיון רכב תקף. 

אין חולק כי כנגד הנאשם היו תלויות שתי פסילות פעילות (אחת ניתנה בהעדרו והשנייה בנוכחותו) עת נהג ברכב ביום 26.4.17.

מיד עם עיכובו על ידי איש משטרה, נעצר הנאשם ולמעשה מיום 26.4.17 מצוי הוא בתנאי מעצר מאחורי סורג ובריח ללא כל חלופת מעצר.

ביום 4.5.17 ביקש לעבור הנאשם לתיקו העיקרי, לקח אחריות מלאה על מעשיו ללא כל תיקון של כתב האישום וללא כל הסדר עם המדינה.

הנאשם נשלח לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, וזו התקבלה לקראת הדיון בו טענו הצדדים לעונש בפני ביום 9.5.17.

ב"כ המדינה הדגיש בטיעוניו את מתחם הענישה הנוהג לפיו חלקו הנמוך של המתחם מתחיל ברכיב של מאסר מותנה בעוד חלקו העליון מגיע לשנת מאסר בפועל.

נוכח העובדה כי המדובר בנהיגה שנייה של הנאשם בזמן פסילה ושלישית כבלתי מורשה לנהיגה, סבר ב"כ המדינה כי אין הצדקה לכל ענישה זולת מאסר מאחורי סורג ובריח.

עוד ביקשה המדינה הפעלה של חודש מאסר מותנה התלוי כנגד הנאשם, וביקשה להתעלם או לתת משקל נמוך לגילו הצעיר (22) שכן עברו התעבורתי מכביד.

ניסיון התביעה להפנות לעבר פלילי של הנאשם עת היה קטין (לפני כ- 6 שנים) נתקבל בהתנגדות של ההגנה מחמת התיישנות לפי חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים.

ב"כ הנאשם ביקש את בית המשפט לפסוע בדרך שיקומית תוך הדגשת גילו הצעיר של הנאשם והעובדה כי מעולם לא התנסה בענישה שיקומית ככל שהדבר קשור לעבירות תעבורה.

ב"כ הנאשם הסביר כי נאשם זה זנח כל פעילות עבריינית לפני 6 שנים, הוא נתמך על ידי משפחתו המלווה אותו לכל ההליכים ונוכח לקיחת האחריות המלאה מצדו, ימי המעצר אשר ספג כתוצאה מעבירה זו והפנמתו את חומרת התנהגותו, אין הצדקה לענישה הכוללת מאסר ממשי.

ההגנה ביקשה כי ככל שייגזר מאסר, זה ירוצה על ידי הנאשם בדרך של עבודות שירות.

עוד הסביר הסנגור כי בכוונת הנאשם לעבור את מבחני הרישוי ולקבל רישיון נהיגה בהתאם לחוק.

כדי לאפשר מהלך זה, התבקשתי לגזור תקופת פסילה קצרה שתאוזן בענישה מרתיעה צופת פני עתיד.

דיון והכרעה בשאלת העונש הראוי –