מדינת ישראל נ' אמנון ניסמי

בקשה להפרדת נאשמים

1.סנגורו של נאשם 1 עתר להפרדת עניינו של נאשם 1 מכתב האישום ולהפריד משפטו מזה של נאשמים 2 ו – 3. עיקר טענתו נסמך על כך שאין חוט מקשר בין המעשים המיוחסים לנאשם 1 לבין אלו המיוחסים לנאשמים 2 ו – 3. נטען כי אין מדובר בעדים משותפים והאיחוד יוצר עינוי דין. סנגורם של נאשמים 2 ו – 3 הצטרף לבקשה מנימוקים דומים, טען כי האיחוד יכביד על הגנת הנאשמים וצירוף האישומים אינו עומד בכללים שנקבעו לכך. בין היתר נטען כי התקיימו הנסיבות התומכות בהפרדת האישומים, הנאשמים אינם שותפים לביצוע עבירות ואין מדובר בפרשייה אחת. עוד נטען כי מצבה הבריאותי של הנאשמת הידרדר (הוגשו מסמכים) והנאשמים 2 ו – 3 זכאים שמשפטם יסתיים בהקדם וללא הסיבוך שבצירוף, במיוחד נוכח חלוף הזמן.

2.מנגד, המאשימה התנגדה לבקשה וזאת מהנימוקים המפורטים בתגובתה. עיקרם כי נאשמים 1 ו – 2 הנם צדדים לחלק מהעבירות שבכתב האישום, שכן נטען שנאשם 1 סייע לנאשם 2 לבצע המעשים המיוחסים לו באישומים אחרים והשניים היו צדדים לפחות לגבי חלק מהעבירות המנויות בכתב האישום, אף אם לא היו שותפים מלאים, ונטען כי די בכך שנאשם 1 הוא צד "לאחד מן המעשים" המהווה חלק מסדרת מעשים. כן נטען כי כתב האישום מתאר שרשרת מעשים המהווים פרשה אחת, זאת נוכח המתואר בכתב האישום. בנוסף נטען כי מתוך 16 עדי התביעה, מרביתם משותפים לנאשמים 1 ו – 2 ובמיוחד העדים העיקריים, בהם עד המדינה וסוכן. כן הוסף כי לא הוצבע על עיוות דין קונקרטי שיגרם לנאשמים במידה שהמשפט לא יפוצל.

דיון

3.המתווה הנורמטיבי נקבע בסעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982, האומר: "מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת...". מעיון בכתב האישום עולה כי טענת סנגורו של נאשם 1 בדבר העדר חוט ממשי המקשר בין נאשם 1 לנאשם 2 – הנה נכונה: כל שנאמר (בסעיף 12 לחלק הכללי בכתב האישום) הוא שאחד המעורבים, שאינו הנאשם, ביקש מנאשם 1 לשבץ את נאשם 2 למבחנים העיוניים בעל פה או למבחנים מעשיים במועדים מסויימים. נטען כי נאשם 1 עשה כן, אולם אין לכך כל המשך, פירוט או ביסוס בכתב האישום. על כן, השאלה היא האם מדובר "בסדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". נאשמים 1 ו – 2 שימשו בזמנים הרלבנטיים כבוחנים מטעם משרד התחבורה במשרד הרישוי בירושלים. במסגרת תפקידם בחנו שניהם (כל אחד מהם בנפרד) את המבקשים לקבל רישיון נהיגה, בבחינה עיונית ומעשית. נאשם 1 היה ממלא מקומו של האחראי על הבוחנים והנאשם 2 היה ממלא מקומו של נאשם 1. לגבי שניהם נטען בכתב האישום כי קיבלו שוחד מב', ששימש כמורה נהיגה. הרצף מתבטא גם בכך שהעד המרכזי בתיק זה נוגע בכל הנאשמים (גם בנאשמת מס' 3). מכאן, שניתן לומר כי אכן מדובר בסדרת מעשים הקשורים עד כדי יצירת פרשה אחת. כמו כן, לא באה התנגדות לטענת המאשימה לפיה קיימים עדים משמעותיים נוספים המשותפים לכלל הנאשמים. לטענת הנאשמים לפיה הגנתם תקופח לא בא ביסוס. נהול המשפט במאוחד יש בו, בנסיבות העניין, משום יעילות דיונית. העדים ישמעו פעם אחת (ויש להניח שלא מדובר בעדויות קצרות, זאת נוכח היקפו של כתב האישום),ותבוצע הערכה אחידה של מהימנות העדים.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ו, 24 דצמבר 2015, במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: