מדינת ישראל נ' אלימלך

בפניי בקשת ההגנה לקיצור משך תקופת האשפוז המרפאתי שתוטל על הנאשם במסגרת הליך זה.

כתב האישום והשתלשלות ההליכים:

1. ביום 5.4.16 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2. על פי הנטען בכתב האישום ביום 11.14.15 (הטעות במקור א.א) בשעה 20:59 או בסמוך, בביתם, החל ויכוח בין הנאשם לאביו (להלן: "המתלונן"), בעקבות בקשת המתלונן מהנאשם שיעזוב את הבית וימצא לו דירה בשכירות, זאת על רקע שימושו בסם מסוכן בביתו של המתלונן. באותן הנסיבות, איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין ברכושו בכך שאמר לו, כי ישבור את כל הבית ולא יעזוב את המקום.

3. בהמשך למתואר, במהלך הוויכוח, ובעת שניסה המתלונן להוציא את הנאשם מחוץ לבית, החל הנאשם להכותו באמצעות מכת אגרוף לפניו. כתוצאה מכך נפל המתלונן לרצפה למשך מספר דקות. באותן הנסיבות שבר הנאשם חפצים בבית.

4. כתוצאה מהאמור לעיל, נגרמה למתלונן חבלה של ממש בדמות חתך מדמם באזור האף. המתלונן סירב לקבל טיפול רפואי עת הגיע צוות מד"א לביתו.

5. במהלך הדיון מיום 3.5.2018 נטען כי הנאשם מאושפז בבית החולים בכפר שאול, והתבקשה הפנייתו לבדיקה פסיכיאטרית.

6. ביום 10.10.18 הוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית, בה תואר, כי הנאשם סובל מסכיזופרניה ומהתמכרות לסמים משני תודעה. הנאשם מתגורר בדיור מוגן ומוכר ברשויות כסובל מנכות בגין מחלתו. במהלך ניהול ההליך אף היה מאושפז לפרקים בבי"ח פסיכיאטרי (ראה פרוטוקול מיום 3.5.18).

7. עוד נקבע בחוות הדעת כי להתרשמות המומחה, בעת ביצוע העבירות לא היה הנאשם אחראי למעשיו. עם זאת, נוכח היותו מאוזן ומטופל בעת כתיבת חוות הדעת, בשל היותו נתון תחת צו מרפאתי כפוי כשנה טרם עריכת חוות הדעת, נקבע כי נכון לאותו מועד היה הנאשם כשיר לעמוד לדין. בחוות דעת זו לא הומלץ על דרכי טיפול.

8. בדיון שהתקיים 19.12.19 ציין הסנגור שנוכח חוות הדעת יש להורות על זיכויו של הנאשם. עם זאת, כך לדבריו, אין להורות על מתן צו אשפוז בעניינו של הנאשם, שכן במהלך כשנה היה הנאשם מצוי תחת צו מרפאתי כפוי, ולאחר שנה, משתם מועד האשפוז, המשיך הנאשם להיות מטופל- ואף בחלוף כשנה מאז שחרורו מן הצו, הוא עודנו מטופל ומאוזן.