מדינת ישראל נ' אבו ריא ואח'

השופט ד' מינץ:

           לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש), מיום 15.2.2017, בת"פ 8684-06-16.

1. המשיבים, תושבי סכנין, צעירים כבני 25-26 בעת ביצוע העבירות, הורשעו על יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות: ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; ניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) בצירוף סעיף 29 לחוק; והיזק בזדון, לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק.

2. ביום 15.2.2017, נגזר דינם של המשיבים והושתו עליהם העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שיופעלו בתנאי שכל אחד מהמשיבים יבצע עבירות אלימות; קנס בסך של 1,000 ש"ח; ופיצוי בסך של 1,000 ש"ח שישולם לקיבוץ אשבל.

כתב האישום המתוקן

3. במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר בשנת 2015, התקיימו ברחבי הארץ פעולות מחאה כנגד מדיניות הממשלה בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי. במהלך תקופה זו התרחשו ברחבי הארץ אירועי טרור רבים ושררה מתיחות ביטחונית מוגברת. על רקע מתיחות זו, ביום 9.10.2015 נורתה על ידי כוחות הביטחון בתחנה המרכזית בעפולה, אישה שנחשדה כמפגעת. לאור אירוע זה, התקיימה באותו היום הפגנה בסכנין, בה השתתפו המשיבים. לאחר שהסתיימה ההפגנה, וכפעולת נקמה על הירי שהתבצע באותו היום, החליטו המשיבים לייצר בקבוקי תבערה וליידות אותם לעבר נכסים בקיבוץ השכן – אשבל, וזאת על מנת להציתם.

4. כך, בלילה שבין ה-9.10.2015 ל-10.10.2015, נפגשו המשיבים בביתו של משיב 1 והכינו בקבוקי תבערה באמצעות שפיכת דלק לתוך שישה בקבוקי זכוכית, אליהם הכניסו גם פיסות בד. בהמשך צעדו המשיבים, רעולי פנים, לעבר קיבוץ אשבל, כשהם נושאים עימם את בקבוקי התבערה. המשיבים זחלו מתחת לשער הכניסה האחורי של הקיבוץ, ובסביבות השעה 01:00 התמקמו על שביל גישה הנמצא בסמוך לחניון ובו מתחם המשמש לאירוח קבוצות הכולל, בין היתר, אוהל גדול אשר מסביבו צמחייה. המשיבים הדליקו את בקבוקי התבערה והשליכו אותם אל עבר האוהל על מנת להציתו. לאחר מכן הם ברחו מהקיבוץ וחזרו לסכנין. חלק מבקבוקי התבערה שהתלקחו פגעו בגג האוהל, חדרו לתוכו וגרמו לשריפת חלק מן הגג ולשריפתם של כסא פלסטיק ושטיחים אשר היו בתוכו. יתר בקבוקי התבערה שהתלקחו פגעו בקרקע הסובבת את האוהל.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

5. במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי הודו המשיבים בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. לא היה הסדר לגבי העונש. המערערת טענה שמתחם העונש ההולם נמצא בין 3 ל-5 שנות מאסר, וכי יש לגזור את העונש ברף העליון של המתחם. מנגד טען משיב 1 כי מתחם העונש בעניינו נע בין מאסר על תנאי למאסר שירוצה בעבודות שירות וכי יש לאמץ את הרף התחתון של המתחם. משיב 2 טען למתחם הנע מעונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות אף לתקופה שתפחת מ-6 חודשים ועד לשנת מאסר אחת.

6. בפתח גזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על האמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של המשיבים. משיב 1 הינו נשוי טרי אשר סיים 12 שנות לימוד ועובד בתחום השיפוצים מאז שנת 2010. אין לחובתו עבירות קודמות. העבירות האמורות בוצעו על רקע האווירה המתוחה ששררה בארץ באותה עת ובעקבות סרטון שראה באינטרנט וחווה כפוגעני. שירות המבחן התרשם כי טרם מעצרו הפגין תפקוד יציב. עיקר החרטה אותה הביע נובעת מהשפעת האירוע על חייו וחיי משפחתו. הסיכון הנשקף מצדו לפריצת גבולות הוערך ברף בינוני. צוין כי הוא חווה את ההליך המשפטי כמרתיע וכמציב גבולות. על אף שלא התרשם כי משיב 1 בשל להשתתף בהליך טיפולי, הוערך שמאסר בפועל יקשה על השתלבותו בהמשך בחיים נורמטיביים ולכן הומלץ שלא למצות עמו את הדין ולהסתפק בענישה שניתן יהיה להמירה בעבודות שירות.