מדינת ישראל נ' אבו עמאר ואח'

1. ביום 19.01.2017, הוגש נגד שמאך אבו עמאר (להלן: הנאשם 1), יוסף אבו עמאר ושאקר אבו עמאר (להלן: המשיבים)  כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ונשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין.

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 24.12.2016, התגלע סכסוך במהלך הופעה מוסיקלית במסעדה "אל-בית ביתאק", בין מאבטחי המסעדה לבין שניים מאורחיה. בעקבות הסכסוך, בסביבות השעה 20:30, נכנסו המשיבים, אשר הגיעו למקום בשיירת רכבים, בפנים רעולות ובאקדחים שלופים למסעדה. עם כניסתם לאזור בר המשקאות, פתחו המשיבים בירי, החלו לחפש בצעקות את בעל המסעדה, ובתוך כך ירו באנוור, אחד מעובדי המסעדה. מיד לאחר כן, יצאו המשיבים מהמסעדה, ירו כדור נוסף לעבר שמשת הכניסה למסעדה, נכנסו לרכב אשר המתין להם, ונמלטו מהמקום. המשיבים נטלו את האקדחים שלהם, בעודם טעונים במחסניות, עטפו אותם ברעלה שחורה והחביאו אותם בתא מסנן האוויר של הרכב. בשלב מסוים, נפרדו המשיבים משיירת הרכבים והמשיכו בדרכם על כביש 367, לכיוון מחסום ג'בעה, שם הם נעצרו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען, כי ברשות המבקשת ראיות רבות לכאורה, להוכחת אשמתם של המשיבים, ובכלל זה: סרטונים; ראיות פורנזיות; ועדויות רבות של עדי ראייה. עוד טענה המבקשת, כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו בטחונו של אדם כמו גם את בטחון הציבור, על פי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים. כמו כן, טענה המבקשת, כי קמה נגד המשיבים עילת מעצר של שיבוש וחשש לפגיעה בראיות, על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. בהמשך לכך, ציינה המבקשת, כי למשיב 1 עבר פלילי עשיר, הכולל: הרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, מיום 17.12.2013; הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, מיום 23.01.2007; והרשעה בעבירות של ניסיון למסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים ובקשירת קשר לפשע, מיום 22.11.2005.

          ביום 29.01.2017, התקיים דיון, במסגרתו הסכים בא כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקש מבית המשפט לשקול שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע, כי אכן קיימות ראיות לכאורה, ואף עילת מעצר שעניינה מסוכנות ברמה גבוהה מצידם של המשיבים. ואולם, ציין בית המשפט, כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות לחלופת מעצר, בדמות מעצר בפיקוח אלקטרוני, והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים.

4. ביום 15.02.2017, הגיש שירות המבחן, תסקירי מעצר על אודות המשיבים. בעניינו של המשיב 1, התרשם שירות המבחן, כי למשיב זה קושי בולט להתייחס למוקדי קושי וסיכון בהתנהגותו, וכי מחויבותו למשפחתו מקשה עליו להפעיל שיקול דעת תקין ולהציב לעצמו גבולות. עוד התייחס שירות המבחן לעברו הפלילי העשיר של המשיב 1, ולעובדה כי ההליכים המשפטיים, בהם היה נתון בעבר, לא היוו גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו. בהמשך, ציין שירות המבחן, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות אלימה ופוגענית מצידו של המשיב 1. עקב הסכסוך בין הצדדים, כפי שעולה לכאורה מכתב האישום, הבהיר שירות המבחן, כי המשיב 1 עלול להיות נתון בסיכון גבוה לפגיעה בו, מצד האחר. לאור האמור, ועל יסוד התרשמותו של שירות המבחן כי החלופה המוצעת לא תוכל להציב למשיב 1 גבולות ברורים ולהפחית את הסיכון הגבוה הנשקף הימנו, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר.

5. בעניינו של המשיב 2, התרשם שירות המבחן, כי מדובר בצעיר בעל דימוי עצמי נמוך, קווי אישיות ילדותיים וחוסר בשלות רגשית. עוד ציין שירות המבחן, כי קיים פער בין האופן שבו מתאר המשיב 2 את התנהלות חייו לבין המיוחס לו לכאורה בכתב האישום. בהמשך, מסר שירות המבחן, כי המשיב 2 הוא בעל נטייה להיגרר אחר הסובבים אותו, והעריך כי רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת מצידו של המשיב 2 או כלפיו מצד אחרים, הינה גבוהה, וזאת בשל הסכסוך העומד ברקע כתב האישום, אשר הוגש נגדו. לאור האמור, ובשים לב לאופי העבירות המיוחסות למשיב 2, והתרשמותו של שירות המבחן כי קיים טשטוש מבחינתו של המשיב 2 סביב המיוחס לו לכאורה בכתב האישום, סבר שירות המבחן כי החלופה המוצעת אינה מאיינת את רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת הימנו, ולכן המליץ על המשך מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

6. לאחר שהדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, הורה בית המשפט המחוזי, ביום 16.02.2017, על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו, התייחס בית המשפט המחוזי להמלצת שירות המבחן שלא להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת המעצר המוצעת, בשל מסוכנותם הגבוהה. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין יסוד להתערב בהמלצותיו של שירות המבחן, וכי נדרשת תשתית ממשית על מנת לסטות מתסקיר מעצר שלילי, כאשר תשתית מעין זו אינה מתקיימת בעניינם של המשיבים.

7. למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 27.02.2017, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של הנאשם 1 בפיקוח אלקטרוני, וביום 09.08.2017, ביטל בית המשפט את ההוראה על מעצרו של הנאשם 1 בפיקוח אלקטרוני והותיר בעינו את מעצר הבית.

הבקשה להארכת המעצר ב-90 ימים נוספים