מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות הכוללות גרימת תאונה בה נגרמו חבלות של ממש בעודו נוהג רכב כבלתי מורשה לנהיגה ולאחר התאונה עזב את המקום מבלי שהשאיר פרטים או הזעיק כוחות הצלה למקום.

המדובר באירוע שהתרחש בשנת 2016 כאשר כתב האישום הוגש רק בשנת 2018.

מסיבות שונות (שרובן לא תלויות כלל בנאשם אלא בשירות המבחן למבוגרים), הוגש תסקיר בעניינו פרק זמן ארוך לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שלקח אחריות מלאה לגביו במסגרת הסדר טיעון עם המדינה אשר נשען על שיקולי ראיות.

בהתאם להסדר שבין הצדדים, הגבילה עצמה המדינה לעונש מאסר של 9 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, ואילו ההגנה רשאית לעתור לענישה ללא כל רכיב של מאסר.

יתר הטיעונים של הצדדים לעונש, נטענו באופן פתוח.

ביחס לנאשם התקבל הן תסקיר של שירות המבחן למבוגרים וגם חוות שעת של הממונה על עבודות שירות אשר מצא אותו מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

קביעת מתחם העונש ההולם –

בפרשה זו נהג הנאשם רכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה בשטח עפר שאינו כביש.

במהלך נהיגתו ברכב, סטה הוא משביל הנסיעה ופגע בשעת חשיכה בחייל שניווט בשטח ובשני ילדים שצעדו לידו.

כתוצאה מפגיעה זו, נחבל החייל חבלה שהוגדרה חבלה של ממש בכתב האישום ונזקק לטיפול רפואי. לשני הילדים נגרמו חבלות של ממש אשר חייבו טיפול ואשפוז בבית החולים (החבלות מתוארות בכתב האישום).

למרות האירוע התאונתי הקשה לו גרם הנאשם, הוא לא נשאר בזירת האירוע כדי לוודא שכוחות רפואה והצלה מגיעים למקום, אלא עזב את המקום מבלי שהשאיר פרטיו ומבלי שווידא כי כוחות הצלה מגיעים למקום כדי לטפל בפצועים.

עבירה על תקנה 144 בתקנות התעבורה יוחסה לנאשם על ידי המדינה (להבדיל מעבירת הפקרה).

מתחם הענישה שיקבע להלן יהיה, בסופו של יום, ביחס לכלל העבירות שביצע הנאשם בפרשה זו, אך כדי להגיע למתחם זה, יש לבחון את הפסיקה והענישה הנוהגת ביחס לסוגי העבירות השונות שביצע הנאשם באותו המעשה.