מדינת ישראל נ' א.ח.

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעורה של המדינה (להלן: המערערת) על קולת העונש שנגזר על המשיבה, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרת ת"פ 43653-08-14 (כב' השופטת ט' חיימוביץ). נציין, כי מלכתחילה הוגש ערעור על חומרת העונש מטעמה של המשיבה, אך לאחר שמיעת הערותינו הסירה המשיבה את ערעורה, כך שעלינו לדון בערעורה של המדינה בלבד.

2. המשיבה הורשעה, על יסוד הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעבירות אלה: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין. בעקבות הרשעתה בדין, נגזרו על המשיבה ביום 3.7.2016, העונשים כדלקמן: 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרה – 25.8.2014; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא תעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורה מהמאסר, אחת העבירות בהן הורשעה בתיק זה או כל עבירת אלימות; כמו כן, חויבה המשיבה בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 50,000 ש"ח.

           כאמור, המדינה אינה משלימה עם העונש שנגזר על המשיבה, ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיבה

3. המשיבה היא אמה של ר.צ., קטינה ילידת 22.2.2000 (להלן: המתלוננת). במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, התגוררו המשיבה, המתלוננת, ובני משפחה נוספים בדירה בבאר שבע. נטען בכתב האישום, כי בתקופה שבין תחילת חודש פברואר 2014 ועד ליום מעצרה של המשיבה, בתאריך 25.8.2014, נהגה המשיבה לתקוף את המתלוננת, קטינה חסרת ישע, בכך שבמספר מקרים צבטה אותה בפטמות שדיה, וגרמה לה לכאב. בנוסף, נהגה המשיבה לבעוט, במספר מקרים, במתלוננת "ולגרום לה לכאבים". במועד בלתי ידוע בתחילת חודש יולי 2014, בדירה, גזרה המשיבה את שערה של המתלוננת ללא הסכמתה, ובהזדמנות אחרת היכתה בידה של המתלוננת באמצעות מקל הליכה, ששימש את אביה הנכה של המתלוננת.

4. ביום 22.8.2014, בשעות הבוקר, סברה המשיבה כי המתלוננת השליכה תרופות השייכות לה, ועקב כך התעוררה חמתה והיא "החליטה לשפוך מים רותחים על המתלוננת, ולגרום לה לחבלות חמורות". מיד בסמוך לאחר מכך, הרתיחה המשיבה מים בקומקום וקראה למתלוננת לחדר השירותים, שם שפכה המשיבה על פניה וגופה של המתלוננת את המים הרותחים, "במטרה לגרום למתלוננת לכוויות". באותו מעמד, אמרה המשיבה למתלוננת כי "כך היא תלמד שלא לזרוק את התרופות שלה", ולמשמע דבריה של המתלוננת כי "זה כואב לה", אמרה המשיבה כי הדבר "מגיע לה". לאחר זאת, הביאה המשיבה את המתלוננת לקופת החולים, ועקב חומרת מצבה של המתלוננת הוחלט לאשפזה בבית החולים "סורוקה". בבית החולים אובחנה המתלוננת כסובלת מכוויות בשתי כפות ידיה, בצווארה, בעורף כתף שמאל, ובפניה. עוד נמצא בבדיקה, כי הפגיעה בכפות הידיים עלולה ליצור הגבלה בעתיד, וכי הצלקות בגופה של המתלוננת "יישארו לתמיד".

גזר דינו של בית משפט קמא

5. בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על עיקרי הדברים שהופיעו בתסקיר מבחן שהוגש בעניינה של המשיבה. מהתסקיר עולה, כי המשיבה הייתה במועד גזר הדין כבת 42 שנים, היא נשואה ואם לשלוש בנות בגילאים 17-12 שנים. כל הבנות הוצאו מבית המשפחה והן שוהות במסגרות פנימייתיות-טיפוליות. משפחת המוצא של המשיבה כוללת זוג הורים ושבעה ילדים. לדברי המשיבה, היא הייתה בילדותה קורבן לאלימות פיזית, מילולית, נפשית ורגשית מצד הוריה. המשיבה מוכרת לגורמי הרפואה הפסיכיאטריים והיא אושפזה שש פעמים, בין השנים 1997-1995, במוסדות פסיכיאטריים, כאשר שניים מהאשפוזים נעשו בכפייה. ממידע שהגיע מגורמי הרווחה בעיר באר שבע עולה, כי משפחת המשיבה מוכרת, מזה שנים רבות, למחלקת הרווחה בעיר "כמשפחה רב בעייתית, על רקע בעיות בתפקוד ההורי". מסתבר, כי הבת הבכורה הוצאה זה מכבר מהבית והיא "עוברת מאז בין מסגרות". בשיחה עם שירות המבחן, קיבלה המשיבה אחריות על מעשיה, אך הסבירה את הרקע לביצוע העבירה בהתנהגותה המינית "הלא מותאמת" של המתלוננת. שירות המבחן התרשם כי המשיבה עסוקה, בעיקר, בחוויות הקשות שהיו מנת חלקה בילדותה, והיא מתקשה להבין את חומרת פגיעתה במתלוננת, ואת השלכות המעשים עליה. בשל הקשיים בילדותה, נפגעה התפתחותה הרגשית, הנפשית, והתפקודית של המשיבה, והיא חסרת כלים להתמודד עם קשייהן של בנותיה, והיא מגיבה באלימות מתוך חוסר אונים. להתרשמות שירות המבחן, המשיבה מרוכזת בעצמה ואינה פנויה לראות את צרכיו של האחר, ולפיכך הומלץ להטיל עליה עונש מאסר לריצוי בפועל.