מדינת ישראל נ' תתר(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגשו כתב אישום ובקשה למעצרו עד תום ההליכים – בגין 4 אישומים של סחר בסם מסוכן (לרבות אישום אחד בגין ניסיון לקבלת דברים שהושגו בעוון).

2.לא היתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בבסיס הבקשה.

3.עם זאת – ציין ב"כ המשיב את חלוף הזמן מאז ביצוען לכאורה של העבירות (9-11/08) – והשיהוי עד הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים.

כן ציין כי המשטרה לא טרחה לאתר את המשיב זולת המפורט בבקשתה – והוא אף לא נחקר על כך עם מעצרו.

המשיב אף החל בהליך גמילה מ- 15.03.09 על פי מסמך מיום 13.09.09 מ"עמותת אלאמל" בטייבה.

לפיכך – עתר לקבלת תסקיר מעצר לצורך בחינת שחרור המשיב לחלופת מעצר בביתו בפיקוח אמו ואחותו – ואף למרכז גמילה.

4.ב"כ המבקשת ציינה את ריבוי האישומים, במשך זמן, כי המשיב הוא שיזם הפניות לסוכנות המשטרתיות לצורך סחר בסמים מסוג קוקאין, וכי הסמים היו זמינים עבורו.

היו ניסיונות לאתר את המשיב, ביקרו בביתו, התקשרו ודיברו עימו, ולמרות שהבטיח שיגיע – לא עשה כן.

הוצא נגדו צו מעצר, ובסופו של דבר – נעצר.

למשיב אין עבר פלילי בגין עבירות סמים – אך מסוכנותו ממשית וקיים חשש להימלטות מאימת הדין – ועל כן אין מקום לקבלת תסקיר מעצר, על מנת לשקול את שחרורו לחלופה ובתנאים.

5.הכרעה

אין ספק כי עבירות הסמים המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית – ורק במקרים חריגים ניתן יהא לשלול אותה, ולהצדיק חלופת מעצר.

גם אם למשיב אין הרשעות בעבירות סמים (ועם זאת - לחובתו הרשעות בגין עבירות אלימות והחזקת תחמושת), הרי שנסיבות אי איתורו – למרות שידע על זימונו לחקירה – מקימות חשש להמלטות מאימת הדין, באופן המצטבר לנסיבות ביצוע העבירות לכאורה על ידו – המעצימות את מסוכנותו - ביוזמתו, בסם מסוג קוקאין, בריבוי פעמים, ובמשך זמן.

כמפורט בגוף הבקשה ובטיעוני ב"כ המבקשת – הוצא נגד המשיב צו מעצר ב- 17.03.09, הגיעו לביתו ב- 23.03.09, הוא לא היה בביתו, ובשיחה עימו הודע לו על חובתו להגיע, הוא הבטיח שיגיע, ולא קיים.

גם ב- 02.12.09 לא אותר – עד שנעצר ב- 02.05.10.

לדברי ב"כ המשיב – עזב המשיב את ביתו ועבר להתגורר בפ"ת לאחר גל המעצרים בגין מבצע הסוכנות המשטרתיות כמפורט בכתב האישום נשוא הבקשה – באופן שהקשה יותר על אפשרות איתורו.

ב"כ הצדדים לא חלקו על העובדה כי פיצוח תיק הסוכנות הסמויות המשטרתיות – שעניינו של המשיב הוא אחד מאלה שנימנה על העצורים שנעצרו בעקבות פעילותן – היה במרץ 09', באופן השולל את הטענה בדבר שיהוי לא סביר של המבקשת במיצוי ההליכים כנגד המשיב, לרבות מעצרו - ועל רקע הקושי לאתרו כנ"ל.

עוד אני סבורה, כי במצב דברים זה – פעלה המבקשת באופן סביר לאיתור המשיב והעמדתו לדין.

ב- 15.03.09 פנה המשיב ל"מרכז אלאמל" לטיפול בהתמכרויות בטייבה, וזאת על סמך מסמך שהוגש לעיוני – אך אין בכך ממש כדי להצדיק את שחרורו, נוכח סמיכות הזמנים לגל המעצרים הנ"ל, וכמפלט נוח, וגיבוש חלופת מעצר אפשרית - במקרה הצורך.