מדינת ישראל נ' תם(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות לפי הסעיפים 192 וכן 186 (א) לחוק העונשין תשל"ז 1977.

ביום 29.6.11 בשעת צהריים, הגיע הנאשם למשרד עורכי דין פריש – שפרבר – ריינהץ ושות' כשהוא בגילופין וביקש לשוחח עם כב' הש' בדימוס, שרה פריש.

פקידה במשרד הגב' הדס מדמון הסבירה כי הגב' פריש אינה נמצאת, שאז ביקש לשוחח עם עורכי דין אחרים, אלא, שלא היו בנמצא ולפיכך הודיע כי יחכה עד שיבואו, תוך שמצהיר כי "אינה מכירה אותו" לא יודעת למה מסוגל ויראה לה והדליק סגריה.

עו"ד ריינהץ שהגיע הזמין משטרה, וכשהתלווה לשוטרים הצביע הנאשם לעבר הפקידה באומרו שיבוא למחרת היום ויראה לה מה זה.

בחיפוש בכליו נמצאה סכין שלה להב באורך של 10.5 סמ', בה החזיק למטרה לא כשרה.

2.בבוקרו של יום 30.8.11 משהתמנה עו"ד אבי כהן מטעם הס"צ, לייצוגו של הנאשם, כבקשתו, ונוהל מו"מ עם התביעה, ובהמשך להבנות שהושגו באשר לעבירת השגת הגבול, שהייתה בכתב האישום המקורי נמחקה, הנאשם כאמור הודה, והורשע ושמעתי טיעוני הצדדים לעונש.

3.תוך שמצביעה התביעה על עברו העשיר של הנאשם, ומציגה צילום הסכין עתרה להשתת עונש של מאסר בפועל, ולהפעלת מאסר מותנה. של – 6 – חודשים בהדגישה התנהגותו חסרת הרסן, הטלת האימה, וכל זה בעת שנושא בכליו סכין, ונמצא בגילופין.

עו"ד כהן חזר וציין שהנאשם עוכב ע"י המשטרה בגין השגת גבול כמצוין בדוח אותו הגיש לעיוני, כי לא ניסה לפגוע באיש, ולא התכוון להשתמש בסכין שנשארה ברשותו לאחר אכילה במסעדה, כי היה שתוי, לא ניסה להימלט מהמקום, וחיכה להגעת המשטרה, וכל זה כאשר המדובר במי שסובל ממחלות שונות והיה במצוקה קשה באותו היום.

4.מעשיו של הנאשם ראויים לכל גנוי, כל אדם זכאי להגנה על רכושו, ושלוות נפשו והנאשם – ברגל גסה רמס זכויות אלו, בבואו שתוי למשרד עורכי דין, התעלם מבקשה שלא לעשן והודיע כי יחכה לעורכי הדין על אף שלא נמצאו במשרד, תוך שמאיים על הפקידה במקום באומרו, שלא מכירה אותו, לא יודעת למה מסוגל, ויראה לה.

משהגיע המשטרה עוכב, בחיפוש בכליו נמצא הסכין, בהמשך הוגשו כתב אישום וכן בקשה לעוצרו, והוא נעצר עד תום ההליכים.

התנהלותו של הנאשם לאורך שנים מאופיינת בשימוש באלימות מילולית ופיזית, כבר ריצה תקופות מאסר ארוכות מאחורי סורג ובריח בשל ביצוען של עבירות חוזרות ונשנות מסוגים אלו, ועדיין ידו נטויה.

לקולא יחשבו לו לנאשם הודאתו, החיסכון בזמן שיפוטי, ובזמנם של העדים וכן שמילות האיום אינן במדרג גבוה, על אף תגובתה הרגשית הקשה של המתלוננת, והפחד שנתקפה. כמו כן לוקחת אני בחשבון הבעת צער וחרטה ולדבריו – איש לא ביקש שיעזוב את המקום ואם היה מתבקש – היה נענה והולך, בשום שלב לא נעשה שימוש בסכין, לא תוך כדי האיום;

אין ספק כי בהיותו שתוי וכפי שעולה מהמסמכים נוהג לשתות אלכוהול, הוחמרה תגובת המתלוננת וגבר חששה מפניו.

עוד לוקחת אני בחשבון את מצבו הרפואי, כפי שבא לידי ביטוי במסמכים רפואיים שהוגשו ע"י עו"ד כהן נכון ליום 14.6.11 והאמור שם אודות מחלת לב ממנה סובל, וטיפול רפואי שמקבל.

בהתחשב בכל אלו, ובצורך להרתיע מביצוען של עבירות, מוצאת אני, בהעדר נסיבות להצדקת הארכת התנאי, להפעיל את המאסר המותנה בן -6- החודשים מת"פ 38501-09-10 לרצוי בפועל.

בגין תיק זה מוטלים על הנאשם 6 חודשי מאסר כאשר את המאסרים ישא באופן חופף ומצטבר לתקופה של 8 חודשים מיום מעצרו 29.6.11 כולל.

כמו כן מוטלים 6 חודשי מאסר אותם לא יישא אלא אם בתוך 3 שנים יחזור ויעבור על העבירות בהן הורשע.

הסכין שנתפסה – תושמד.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.