מדינת ישראל נ' תורכמאן ואח'

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד שלומי גולן

הנאשמים: בעצמם – מובאים על ידי הליווי

פרוטוקול

החלטה

בשלב זה מכח סעיף 18 (ב) לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995, אני מורה על מינויו של עו"ד רמי יונס כסנגור ציבורי לנאשם מס' 1, ועל מינויו של עו"ד ליעד ידין כסניגור ציבורי לנאשם מס' 2.

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"א, 28/04/2011 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ולפיכך אני מרשיעה אותם בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"א, 28/04/2011 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

שני הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה בכך שנכנסו לתחומי מדינת ישראל ללא היתר, שכן מדובר בתושבי הרשות הפלסטינאית.

לנאשם 1 אין הרשעות קודמות ואילו לנאשם 2 הרשעה קודמת מסוג אחר ומקבלת אני את עמדת בא כוחו שמדובר בהרשעה תעבורתית במהותה.

שני הנאשמים הגיעו לאולם ביהמ"ש לבושים בבגדי עבודה, דבר שתומך את טיעונם שהם הגיעו למדינת ישראל על מנת להתפרנס.

צודק ב"כ המאשימה בטיעון העקרוני שעדיין מדובר בעבירה הנושאת חומרה, ויש בה פוטנציאל של מסוכנות, שכן ביהמ"ש כמו גם גורמי האכיפה מתקשים להבחין בין מי שנכנס לישראל על מנת להתפרנס לבין מי שנכנס על מנת לפגע ולגרום נזק לגוף ולרכוש.

לכן נקבע לא אחת שהדרך להרתיע ולהגן על הציבור היא הטלת עונשים משמעותיים, בין היתר מאסר בפועל.

אך עדיין הענישה היא ענישה אינדיודואלית ויש לקחת בחשבון לקולא את העובדה שמדובר בהרשעה ראשונה בכלל לנאשם 1 והרשעה פלילית ראשונה לנאשם 2, כמו גם לנסיבות ייחודיות במיוחד בעניינו של הנאשם 1 כפי שתיאר בא כוחו.

דהיינו אני סבורה שבמקרה זה ניתן שלא למצות עם הנאשמים את מלוא חומרת הדין, להסתפק בענישה הצופה פני עתיד ולגרום לגירושם מתחומי מדינת ישראל מיידית.

על הנאשמים להפנים שמדובר בהזדמנות אחרונה, שכן במידה ויחזרו לבצע עבירה זהה, כל אחד מהם ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת.

לפיכך אני גוזרת על כל נאשם את העונשים כדלהלן: