מדינת ישראל נ' תורגמן (עציר)

החלטה

החלטה זו ניתנת בלא צורך בתשובת התביעה.

ביום 27/1/2011 ניתנה החלטה בבקשת הסנגור לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק ובה נדחתה הטענה.

עפ"י טענת הסנגור שם, נפגעו ההגינות והצדק המשפטי משום שחומר החקירה לא הועבר ע"י המשטרה ליאח"ס, כמתחייב בנוהל האגף לחקירות ומודיעין במשטרת ישראל.

באותו דיון הוצג בפניי אותו נוהל, על פיו נקבע בסעיף 8 כי בתלונה על שימוש בכוח שלא כדין ע"י איש שב"ס, יגבה חוקר יאח"ס את התלונה ויתעתד בכתב סימנים חיצוניים.

עם זאת, טענה התביעה כי במקרה מסויים זה לא הייתה חובה לעשות כן משום האמור בסעיף 13 לאותו נוהל, שכותרתו "תלונות הדדיות", והקובע כך: "כאשר נפתח תיק חקירה ביחידת חקירות מקומית, ובו תלונות הדדיות של אסיר כנגד סוהר ולהיפך, או מקום שהאסיר החשוד בתקיפת סוהר יתגונן בטענה שהוא עצמו הוכה ע"י סוהר, תמשיך יחידת החקירות המקומית בחקירה, הן בשל תלונת הסוהר והן של תלונת האסיר ובמקביל תעביר העתק מחומר החקירה הנוגע בדבר ליאח"ס...".

התובעת טענה, איפוא, כי לא הייתה חובה באותו עניין להעביר את החקירה לידי יאח"ס, וכן טענה כי החקירה לגופה בוצעה הן בתלונת האסיר והן בתלונת הסוהר וממילא לא נפגעו זכויותיו של האסיר.

עוד טענה כי העברת העתק החומר ליאח"ס עפ"י סעיף 13 לנוהל, היא פעולה טכנית בלבד שאין באי ביצועה כדי לפגוע בנאשם.

בהחלטה קבעתי כי אין מדובר בפעולה טכנית אלא מהותית. אך עם זאת, סברתי כי בנסיבות שהונחו בפניי, אין כדי להצדיק את ביטול כתב האישום ולא נגרמה פגיעה מהותית בהגנת הנאשם.

היום שב הסנגור וחוזר על אותה בקשה ואותה טענה, כביכול הפעם תוך התייחסות למכתבו של ראש היחידה לחקירות סוהרים מיום 30/1/2011 אשר לשיטתו יש להצדיק דיון מחודש בטענה. לטענתו (שלא נטענה בדיון הקודם ואין בה כל חדש), אין סעיף 13 לנוהל גובר על סעיף 8 לנוהל ומשלא נחקר הסוהר ע"י חוקר יאח"ס, נגרמה פגיעה קשה בזכויותיו של הנאשם.

אינני מקבלת את הטענה. עיון בנוסח סעיפים 8 ו- 13 מלמד באופן ברור כי סעיף 13 הינו מקרה פרטי מתוך המקרים המתוארים בסעיף 8. סעיף 8 מדבר באופן כללי בתלונה על שימוש בכוח, בעוד סעיף 13 מדבר בתלונה הדדית בין אסיר וסוהר כאשר האסיר מתגונן בטענה שהוכה ע"י הסוהר שאז משתנה הנוהל ואז יש לנהוג עפ"י סעיף 13. זהו גם המצב בעניינו ומאחר ומדובר בהוראה שהיא הוראה מיוחדת (lex specialis) לעומת הוראת סעיף 8 שהיא הוראה כללית (lex generalis), הרי שבנסיבות המקרה שבפנינו, כאשר מדובר אכן בתלונות הדדיות וכאשר הנאשם מתגונן בטענה שהוא עצמו הוכה ע"י הסוהר, הוראת הנוהל הרלבנטית היא סעיף 13 לנוהל ולא סעיף 8.

אשר לאמור במכתבו של ראש יאח"ס בדבר חלוקת הסמכויות בין יאח"ס לבין החקירה החוקרת, דברים אלו נטענו ונדונו כבר בהחלטה הקודמת ואינני רואה מקום להוסיף ולדון בהם.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום כ"ט בשבט התשע"א, 03/02/2011 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא

החלטה

אני קובעת את שמיעת הראיות ליום 24/2/2011 שעה 10:30.

המזכירות תזמן למועד זה את עדי התביעה 2, 3, 4 ו- 5.

ב"כ המאשימה ידאג אף הוא לזימון והתייצבות העדים.

הנאשם יזומן באמצעות שב"ס.