מדינת ישראל נ' שרמייסטר

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כפי שתוקן.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, בתאריך 29.4.09, בשעת לילה, בדירה בה התגורר עם גרושתו ובעקבות ויכוח, החל הנאשם לקלל את גרושתו, תפס בידה, היא חמקה ונמלטה לדירתה של אמה. באותן נסיבות ובהמשך איים הנאשם על גרושתו, התקשר אליה בעודה אצל אמה, אמר לה שידקור אותה ואת השוטרים משנודע לו כי זימנה את המשטרה, וכן הזיק לדלת חדר השירותים בבית בכך שנתן מכת אגרוף לדלת ושברה.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של הנאשם. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה כי הנאשם ישוחרר בתנאים מגבילים.

אחר הדברים האלה, הודה הנאשם במיוחס לו לאחר תיקון כתב האישום והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן. הקשר עם שירות המבחן ידע עליות ומורדות והגם שהיה בסיס להליך טיפולי, בסופו של יום נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

ביום 29.10.09 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לעניין העונש ובהתאם להסכמה הופנה הנאשם לקבלת חוו"ד הממונה על עבודות שירות. תחילה הנאשם לא התייצב לראיון בפני הממונה ומשהתייצב, נמצא כי אינו מתאים לביצוע מאסר על דרך של עבודות שירות, שכן בדגימת שתן שנערכה לו נמצאו סמים.

הנאשם לא חזר בו מההסכמה אליה הגיע עם המאשימה ולמרות הימשכות ההליך, נכון הוא לרצות את העונש עליו הוסכם במסגרת מאסר בפועל.

שקלתי את כלל נסיבות העניין, שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בגיליון הרשעותיו של הנאשם וגם אם ההסדר נוטה לקולא, סבור אני כי הוא סביר בנסיבות העניין ויש מקום לכבדו.

נתתי דעתי להודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה, שקלתי את עמדת המתלוננת שבאה לביטוי מפי המאשימה, שקלתי לקולא את עובדת היות המאסר הנוכחי מאסר ראשון של הנאשם, למרות שרשומות לחובתו הרשעות גם בגין עבירות אלימות ותקווה אני כי הנאשם הפנים את המסר המתבקש מההליך הנוכחי וידע לרסן דרכיו לעתיד לבוא.

בהתחשב בנסיבות כולן, אני גוזר על הנאשם את העונש כדלקמן:

1.3 חודשי מאסר ויום אחד לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר מיום 29.4.09 ועד ליום 7.5.09. אני מעכב את ריצוי עונש המאסר עד ליום 21.2.10 בשעה 09:00, מועד בו על הנאשם להתייצב במזכירות ביהמ"ש לתחילת ריצוי עונשו.

2.הערבויות שהופקדו בתיק המעצר (מ"ת 350-05-09) ישמשו להבטחת התייצבותו של הנאשם לריצוי עונש המאסר.

3.אני מטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת אלימות, לרבות איומים, למעט עבירה של תגרה במקום ציבורי, בניגוד לסעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

ניתן והודע היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

ערן קוטון, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: