מדינת ישראל נ' שרמה

החלטה

בפניי ערר על החלטתו של כב' השופט דוד שוהם מיום 15.4.10 המורה על החזרת תפוס רכב טנדר מיצובישי למעט המנוע שהוסר והושמד. החלטה זו מיום 15.4.10 היא תוצאה של עיון חוזר בהחלטה ראשונה מיום 25.3.10 שבמסגרתה החליט בימ"ש קמא על החזרת הרכב כאמור.

המחלוקת בין הצדדים היא באשר לבעלות על שלדת הרכב במובחן מהבעלות על מרכב הרכב. אין מחלוקת בין הצדדים כי המרכב שייך למבקש. המחלוקת היא בדבר הבעלות על שלדת הרכב. בהחלטה מיום 25.3.10 כתב בית המשפט שאין מחלוקת בין הצדדים ששלדת הרכב היא בבעלות חב' הביטוח ומאחר שחב' הביטוח וויתרה על השילדה לטובת המבקש (המשיב דכאן), כי אז ניתן להעביר גם את השילדה וגם את המרכב למבקש. החלטתו של בית המשפט מיום 25.3.10 התבססה על דברי ב"כ המשטרה לפיו: "אחרי טיפול של טכנאי מז"פ הבנו שהשלדה היא של חב' הביטוח". לאחר שהמשיב דכאן הציג מכתב מחב' הביטוח "אליהו" כי היא מסכימה שהשלדה תעבור למשיב דכאן, קבע בית המשפט קמא שיש להעביר את הרכב בשלמותו (שילדה ומרכב) למעט המנוע למשיב דכאן.

לאחר שניתנה ההחלטה ביום 28.3.10 הוגשה בקשה לבימ"ש קמא לעיין מחדש בהחלטתו מאחר שהמדינה – משטרת ישראל הטעתה את המבקש ואת בית המשפט שכן בחוו"ד של מז"פ נכתב שלא ניתן לקבוע את זהותה המקורית של שלדת המכונית. המסקנה של מגיש הבקשה היא שנוכח העובדה שלא ניתן לקבוע את זהותה המקורית של שלדת המכונית השלדה לא שייכת לחב' הביטוח ולכן חב' הביטוח לא יכולה הייתה להסכים להעברתה למשיב דכאן.

מסתבר שבדיון שנערך בפני בימ"ש קמא לא הוצגה חוות הדעת של מז"פ אלא היא נמסרה לו רק לאחר שניתנה ההחלטה מיום 25.3.10. לאחר שביהמ"ש קמא ראה את חווה"ד ואת התמונות שהוגשו על ידי המשיב דכאן בקשר למצבו של הרכב עובר לגניבתו, החליט לא לשנות את ההחלטה מיום 25.3.10 וזאת מנימוקי התגובה, ובנוסף לכך קיימת הסתברות גבוהה שהתווית משקפת את זהות השילדה. דהיינו, אם הבנתי נכון את החלטתו של בית המשפט קמא כוונתו הייתה לומר כי העובדה שלא ניתן לציין כי השילדה לא שייכת למשיב הוא לא ראה לשנות החלטתו.

יש לציין כי אין מחלוקת בין הצדדים שהמשיב איננו מעורב בגניבה והוא אדם שממנו נגנב הרכב, כאשר המרכב מזוהה בוודאות כמרכב ששייך לו ואילו לגבי השילדה לא ניתן לומר שהיא איננה שייכת לו.

לאור האמור לעיל, לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לרבות פסק דין אבו שארב – בש"פ 321/02, אני סבור שבנסיבות העניין לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא, שכן אין כל ראיה פוזיטיבית לפיה השילדה לא שייכת למשיב ולעניות דעתי עומדת לו החזקה שבהיעדר ראייה אחרת המרכב והשילדה שייכים לרכב אחד - הוא רכב שנגנב מהמשיב דכאן.

לפיכך ראיתי לדחות את הערר. החלטתו של בימ"ש קמא תיוותר על מכונה.

ניתנה והודעה היום ד' אייר תש"ע, 18/04/2010 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: