מדינת ישראל נ' שרים(עציר)

הכרעת דין

כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם עבירה של תקיפה כדי לגנוב, על פי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק"), עבירה של גניבה, על פי סעיף 384 לחוק, עבירה של היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק ועבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום בתאריך 11.10.11, בשעת בוקר, הגיע הנאשם למקום העבודה של זיאד אבו ג'ומעא (להלן: "המתלונן"), ברחוב נילי 7 בתל אביב וביקש ממנו לקחת אותו לתחנת דלק כדי לקנות סולר. לאחר שהמתלונן מילא אחר בקשת הנאשם, החזיר אותו לצומת הרחובות חב"ד ורבי נחמן מברסלב בתל אביב (להלן: "מקום האירוע"), בג'יפ יונדאי (להלן: "הג'יפ"), השייך לגיסו נביל עייאש (להלן: "נביל").

לאחר שהמתלונן החנה את הג'יפ במקום, הודיע לו הנאשם שעד שנביל לא יביא לו את הכסף, שלטענתו הלה חייב לו, הוא "לא לוקח את הג'יפ חזרה". המתלונן סרב לכך, התקשר לנביל, שגם הוא לא הסכים לקבל את ההתנייה, ואף אמר לו שהוא מזמין את המשטרה.

בעקבות זאת, על פי המתואר בכתב האישום, חטף הנאשם מהמתלונן את הטלפון הנייד, מסוג נוקיה, בו אחז ועמו ערך את שיחת הטלפון עם נביל.

כשביקש המתלונן את המכשיר חזרה השיב לו הנאשם "אין פלאפון עכשיו" וביקש ממנו לעלות לדירתו בכדי שידברו. נוכח סירובו של המתלונן איים עליו הנאשם לדאוג שירדו למטה, אנשים רבים הנמצאים בדירתו, בכדי שייקחו ממנו את הג'יפ בכוח ואף ביקש ממנו את הקוד של הג'יפ, אך נתקל בסירובו של המתלונן לתת לו אותו.

בתגובה, לסירובו של המתלונן למסור לו את קוד הג'יפ, כך על פי כתב האישום, תקף הנאשם את המתלונן, בכדי לגנוב ממנו, בכך שתפס אותו מאחור בחוזקה, הכניס את ידו לתוך הכיס הימני הקדמי של מכנסיו ולקח בכוח את מפתחות הג'יפ. במהלך פעולה זו, ניסה המתלונן לזוז מהמקום וכתוצאה ממעשי הנאשם נקרעו מכנסיו.

בתשובתו לאישום גולל הנאשם, באמצעות בא כוחו, את מערכת יחסיו עם נביל ואת עובדות האירוע, מנקודת מבטו.

על פי טענתו, בינו לבין נביל התקיימו יחסי שותפות בעבודות קבלנות ושיפוצים, שבסופם נותר מר נביל חייב לו סכום כסף, אך חמק מתשלום החוב והוליך אותו שולל במשך תקופה ארוכה, תוך שימוש בשקרים ומניפולציות.

הנאשם מודה שהגיע למקום העבודה של המתלונן וביקש ממנו לקחת אותו לתחנת דלק.

עוד הוסיף הנאשם והודה כי המתלונן מילא את מבוקשו ואז החזירו למקום האירוע, בג'יפ השייך לנביל.

הנאשם כפר בטענה שגנב את הטלפון הנייד של המתלונן.

על פי תיאורו, את נסיבות החזקתו בטלפון הנייד של המתלונן לאחר האירוע, המתלונן התקשר לנביל ובמהלך השיחה מסר לידיו את הטלפון הנייד כדי שאף הוא ידבר עם נביל. לאחר שיחתו עם נביל, בעניין פגישתם הצפויה באותו יום בנושא החוב, שכח המתלונן את הטלפון הנייד בידו.

הנאשם כפר גם בגניבת מפתחות הג'יפ ובקריעת מכנסיו של המתלונן.

על פי גרסתו, נביל הוא אשר הציע להשאיר את מפתחות הרכב בידיו, "כצעד של גילוי יושר וכוונת אמת באשר להגעתו באותו יום אליו לביתו על מנת לשלם סוף סוף לנאשם את אשר מגיע לו" והמפתחות נמסרו לו על ידי המתלונן, בהוראת נביל, באופן חופשי לחלוטין.

הנאשם אף הציע למתלונן כמקובל לעלות לשתות בביתו קפה.

לטענת הנאשם שקרי המתלונן באו לאחר שנביל הורה לו להמציא גרסה מפלילה שתאפשר לו לחמוק מחובותיו כלפי הנאשם.

מהראיות שהובאו לפניי עולה כי אין מחלוקת שהנאשם והמתלונן הכירו למעלה מחמש שנים, נכון למועד האירוע, וכי היו ביניהם יחסי חברות ועבודה משותפת.

מוסכם גם שהשניים סיכמו על ביצוע עבודות שיפוץ אצל מר ז'אן הרצל וכי התגלעה ביניהם מחלוקת כספית בנוגע לתשלום המגיע לנאשם מהמתלונן בגינה.

אין גם מחלוקת כי בסיום המפגש שהתקיים בין הנאשם למתלונן, נותר הג'יפ של נביל במקום האירוע ומפתחות הג'יפ והטלפון הנייד, של המתלונן, בידי הנאשם.