מדינת ישראל נ' שרייר ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו, על יסוד הודאותיהם בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: חוק העונשין); שלוש עבירות של הסגת גבול בצוותא חדא, לפי סעיפים 447(א) + 29(א) לחוק העונשין; התפרצות בצוותא למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיפים 406 (ב) + 29(א) לחוק העונשין וגניבה בצוותא חדא, לפי סעיפים 384 + 29 לחוק העונשין.

2.כתב האישום המתוקן כולל חמישה אישומים, כשעל-פי האישום הראשון קשרו הנאשמים קשר עם איתמר חדד (להלן: איתמר), להתפרץ לבתי מגורים בעיר רעננה.

מהאישום השני עולה כי במסגרת הקשר הנ"ל שוחחו הנאשם 1 ואיתמר בטלפון ביום 20.11.12. באותן נסיבות, אמר הנאשם 1 לאיתמר ש"יבוא איתו לעבוד, וכי יש לו כמה בתים". בהמשך, איתמר והנאשמים נפגשו ברעננה והגיעו לבית ברחוב שמואל הנגיד. הנאשם 1 ואיתמר טיפסו מעל גדר הבית ונכנסו לחצר בעוד הנאשם 2 עומד מחוץ לבית ומאבטח את מעשיהם. איתמר והנאשם 1 פתחו את שני השערים של חצר הבית, אז הופעלה האזעקה בבית והשלושה נמלטו.

מהאישום השלישי עולה כי, בהמשך השלושה תכננו להתפרץ לבית ברחוב קרן היסוד ברעננה. הנאשם 1 נכנס לחצר הבית בכך שפתח את שער הכניסה, נכנס לתוך הבית והותיר את דלת חדר הכביסה פתוחה, דרכה נכנס איתמר בהמשך. כל אותה העת הנאשם 2 עמד בחוץ ואיבטח את ההתפרצות.

באותן נסיבות גנבו הנאשמים ואיתמר מהבית 200 ₪.

מעובדות האישום הרביעי עולה, כי במסגרת הקשר, אמר הנאשם 1 לאיתמר ולנאשם 2 כי הוא מצא "בית טוב בלי אזעקה".

בהמשך, נכנס הנאשם 1 לחצר בית ברחוב רבן גמליאל ברעננה, ניגש לחלון הזזה בסלון, ובדק את השלבים על מנת לבחון כניסה לבית דרכם. באותן נסיבות שבר הנאשם 1 שלב פלסטיק בחלון, כאשר אותה עת, איתמר והנאשם 2 אבטחו את מעשיו בסמוך לבית. הנאשם 1 יצא מהבית ואמר לאיתמר ולנאשם 2 כי הוא רוצה שהם יכנסו לבית, ואכן השניים פתחו את דלת שער החצר, קפצו מעל שער נוסף ונכנסו לחצר האחורית של הבית. בהמשך, ניגש אל הנאשם 2 שכן המתגורר בסמוך לבית, ושאל אותו לפשר מעשיו. אז ענה לו הנאשם 2 כי הוא מחפש כלב. משחזר השכן לביתו עזבו איתמר והנאשמים את הבית.

על פי האישום החמישי חזרו איתמר והנאשמים לבית המוזכר באישום השני. הנאשם 2 ואיתמר נכנסו לחצר הבית בכך שפתחו את שער החצר ונכנסו פנימה. באותן נסיבות ישב הנאשם 1 בסמוך לבית בתחנת אוטובוס, אבטח את ההתפרצות והיה בקשר טלפוני עם יתר החבורה. משראה הנאשם 1 כי שומר ששהה במקום חושד במעשיהם ועת התחילה האזעקה לפעול, אמר לאיתמר ולנאשם 2, בטלפון, לעזוב את חצר הבית וכך עשו.

3.במסגרת הסדר טיעון חלקי, שכלל את תיקון כתב-האישום, נשלחו הנאשמים לקבלת תסקירים בעניינם, בעוד המאשימה הצהירה כי עמדתה בכל מקרה תהא לעונש מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. עוד יצויין, כי לאחר שמיעת הטיעונים לעונש ובהחלטה נפרדת, הוריתי על שליחתם של הנאשמים לממונה על עבודות השירות, ונתקבלה חוות-דעתו בדבר כשירותם לרצות את העונש בדרך זו.

4.מהתסקיר שנערך אודות הנאשם 1 למדתי כי הנאשם בן 22, יליד קולומביה שעלה לארץ עם משפחתו בגיל 7. לחובתו הרשעה אחת בעבירה של העדר מן השירות הצבאי, בגינה נאסר לתקופה של 70 ימים, שלאחריה שב לשירות צבאי והציג הסתגלות טובה יותר. הנאשם היה קורבן לתקיפה אלימה, נפצע ברגלו והיה בחופשת מחלה מהצבא למשך מספר חודשים עד לאירועים נשוא כתב האישום דנן. באותה תקופה היה מוגבל בתנועותיו, לא ידע מתי ישוב לשירות הצבאי ולפיכך התקשה למצוא מסגרת תעסוקתית יציבה.

בהתייחס לעבירות, הנאשם תיאר בפני קצין המבחן כי באותה תקופה, היה נתון בקשיי התארגנות ואוריינטציה, ללא הכנסה מסודרת ועם חשיפה הולכת וגוברת לדמויות מכשילות. לדבריו, אותו איתמר נהג להתפרנס מעבירות פריצה, הסתובב כשבכיסיו כסף רב, אותו הרעיף עליו ועל הנאשם 2. הנאשם הוסיף כי באותו יום, היה אמור לצאת ולעבוד בעבודה יומית יחד עם הנאשם 2, אך בחולשת הדעת נאותו להפצרותיו של איתמר לבוא ולסייע לו בפריצות.

הנאשם הביע צער על דבר מעורבותו בעבירות, הביע הבנה למימד הפוגעני שבעבירות, וביטא נכונות לשלם פיצוי לקורבנות. עוד ביטא את הבושה שחש אל מול הוריו, כשתחושתו זו מתחדדת, לדבריו, על רקע העובדה שהמדובר במשפחה דתית וערכית.

קצין המבחן התרשם כי המדובר בבחור צעיר, אשר הציג קושי מסוים ביכולת הסתגלותו למסגרות. עם זאת, לא אימץ דפוסי התנהגות וערכים עברייניים. עוד התרשם קצין המבחן כי מעצרו ותחושת הבושה מול הוריו כוננו בו זעזוע והכרה כי עליו להתמתן.

להערכת קצין המבחן, הנאשם יוכל להיתרם מקשר טיפולי עם גורם סמכותי מכוון במסגרת צו מבחן ובנוסף, ממליץ הוא להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות בהיקף מתון, על מנת לחדד אחריותו לעבירות.

5.מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם 2 עולה כי המדובר בנאשם בן 21, נעדר כל עבר פלילי, אשר עד למעצרו שירת כחייל, כיום עובד בפיצריה. התסקיר מפרט את נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם, ומבלי להרחיב מפאת צנעת הפרט אציין רק כי המדובר ברקע משפחתי מורכב. בשל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, הנאשם נאלץ לעבוד מגיל צעיר על מנת לממן את מחייתו, והוא גילה קשיים מסוימים לתפקד במסגרות חינוך וצבא.

ביחס לעבירות בהן הורשע, הנאשם תיאר בפני קצין המבחן את השתלשלות האירועים שהובילה אותו לבצען, כשלגישתו, בשנה האחרונה התרחב המעגל החברתי שלו והוא החל להכיר אנשים נוספים, חלקם מבוגרים ממנו, חלקם קשורים בעבריינות. הנאשם ציין כי באותה תקופה לקח הלוואה עבור אימו לטובת משק הבית המשפחתי, הלוואה אותה התקשה לפרוע. בדומה לנאשם 1, הנאשם 2 ציין כי הכיר את איתמר, אשר נהג להתפרנס מעבירות פריצה, הסתובב כשבכיסיו כסף רב, אותו הרעיף עליו ועל הנאשם 1. הנאשם 2 ציין אף הוא, כי היה אמור לצאת לעבודה יומית באותו יום יחד עם נאשם 1, אך בחולשת הדעת נאותו להפצרותיו של אותו חבר – איתמר – לבוא ולסייע לו בפריצות. הנאשם 2 הביע חרטה על ביצוע העבירות ואף נכונות לפצות את הקורבנות.

קצין המבחן מציין כי הנאשם החל להשתתף בקבוצה טיפולית לעצורי בית. מנחת הסדנא תיארה כי הנאשם מציג שיתוף פעולה ומגיע באופן שוטף למפגשים ולהערכתה הוא נתרם מהשתתפותו בה.

קצין המבחן התרשם באופן כללי מבחור צעיר, אשר חרף קשיים במשפחה ובתפקוד במסגרות, עבד בדרך-כלל לפרנסתו וזכה ליחס דואג ואיכפתי מאימו. עוד מציין הוא, כי מעצרו של הנאשם וההשלכה שלו על המשפחה גרמו לו לזעזוע ולהכרה כי עליו להתארגן ולשוב לנהל אורח חיים יצרני ומתון. הנאשם ביטא רצון מסוים לשוב לצבא, אם כי לא ברור אם צבא יאות לקלוט אותו בחזרה לשירות סדיר.

להערכת קצין המבחן, הנאשם 2 אף הוא יכול להיתרם מקשר טיפולי עם גורם סמכותי מכוון במסגרת צו מבחן, ועל מנת לחדד אחריות לעבירות, הוא ממליץ להשית עליו עונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות בהיקף מתון.