מדינת ישראל נ' שרביט(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים אשר הוגשה על פי סעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים] התשנ"ו – 1996.

הבקשה הוגשה בד בבד עם כתב אישום אשר מייחס למשיב ביצוע של 3 עבירות סחר בסם מסוכן.

הבקשה עצמה נסמכת על העילות סטטוטוריות על פי סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי וכן עילות מעצר כי סעיף 21 (א) (1) (א) + (ב) לחסד"פ, בכך שביצוען מסכן את בטחון הציבור ושלומו וזאת לאור חומרת העבירות וכמות הסם.

עוד טענה המבקשת כי למשיב הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות ואחזקת סמים וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 3 חודשים מתיק פלילי 6073/07 שלום חיפה שהוארך בתיק פלילי 18411-08-

09 בית משפט שלום חיפה.

ביום 13.7.10 התקיים דיון בפניי ובא כל צד והציג את עמדתו.

המבקשת טענה כי עסקינן בתיק שהוא חלק ממבצע סוכן, ובתיק זה התגבשו די ראיות ביניהן הודעת סוכן והודעות נוספות, כך שעוצמת הראיות הינה מספיקה על מנת להורות על מעצר עד תום ההליכים.

בניתוח אותו ערכה ניסתה ב"כ המדינה לאיין את הטענות בדבר חולשת הראיות אשר נטענה על ידי ב"כ המשיב בטענה כי בעולם הסמים מקובל הוא כי הדברים לא נאמרים בצורה מפורשת וכל הסוגיה של משחקי מחשב לא היתה בה אלא הסתתרות מאחורי מעשים אמיתיים של סחר בסמים.

מנגד, ב"כ המשיב טען ארוכות ולא הותיר אבן על אבן, בדבר הפגמים אשר מצא בראיות לכאורה אשר נטענו על ידי המבקשת.

לטענתו, אכן מדובר בעסקאות של משחקי מחשב, ולא בעסקאות סמים, תוך שהוא מדגיש כי המשיב אכן צורך סמים לצרכים שלו בלבד, אך בינו ובין הסחר אין דבר וחצי דבר.

בנתחו את הראיות, לרבות הקלטות, טוען ב"כ המשיב, כי ביחס לעסקה הראשונה ביום 31.3.10 אין בקלטת דבר וחצי דבר ובנוסף תוקף את ההתנהלות של הפעלת הסוכן, כך שנעשה עליו חיפוש בעת הליכתו אל המפגש אך לא כאשר חזר, אם כי חזר עם סמים בידו, כאשר לטענתו במסגרת בפרק הזמן שחזר מיציאתו אל היעד וחזרתו ממנו עבר בביתו, והדבר אומר מבחינתו דרשני.

לעניין העסקה של ה-31.3.10 טוען ב"כ המשיב כי שלחו אותו לבחור בשם אודי לוי, והוא החליט על דעת עצמו לעשות עם המשיב כאן עסקה אשר דווחה למפעיל.

באשר לעסקה השנייה, גם כאן פרק הזמן שעובר בין תהליך התחלת ההפעלה עד ההגעה ליעד עובר הסוכן בביתו, ולפיכך, גם סוגיה זו מעוררת תהיות.

באשר לעסקה השלישית, הסתפק ב"כ המשיב וטען כי לא קיימות ראיות אשר יש בהן כדי להצביע על כך כי ניתן יהיה ליצור תוכן להרשעה בדין הפלילי.

אומר, כי תיק זה אינו נקי מספקות.

הדברים אשר צויינו על ידי הסנגור לא דברים בעלמא, אם כי מאידך, הלכה היא כי בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדות, והוא צריך לבחון את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה שנטענות. (ראה בש"פ 1438/07 אסולין נ' מדינת ישראל, וכן בש"פ 3673/08 גילקרוב נ' מדינת ישראל). כשלעצמי, לעניין הבקשה שמונחת בפניי, אומר כי למרות הדברים אשר ציינתי לגבי טענות הסנגור אשר טען בטעם רב, אינני יכול שלא להעלות תהיות באשר לגרסה אשר נמסרה על ידי המשיב. הסיפור של הסחר במשחקי מחשב, הגם שיתכן והתקיים פה ושם, נראה לי ככיסוי הראיות אשר בצידו, שהינן ראיות בעלות עצמה רבה יותר ומעידות כי הסחר בסם, או אפילו התיווך בו, נראים כנגזרת הגיונית יותר מאשר הגרסה אותה מסר המשיב.

כעולה מהראיות ותמלול השיחות, על פניו גרסת הנאשם נראית מופרכת שכן הנאשם היה פעיל בעסקאות, קרי, הסוכן אמנם ביקש ממנו לספק לו את הסם, אך הנאשם עצמו יצר קשר עם גורמים אחרים לאספקת הסם, בין אם סחר ובין אם תיווך.

אני סבור, לאחר שבחנתי לעומקן הראיות דלעיל, כי קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם. בין אם לתיווך ובין אם לסחר, שהרי הראיות קיימות ואם ביהמ"ש סבור כי קיים סיכוי סביר להרשעה, אף בעבירה אחרת שלא הואשם בה, הרי שהעניין יוכרע במשפט שיתקיים, ולנו בכל מקרה עניין במעצרו עד לתום ההליכים מכוח החזקה הסטטורוטית שכן בעבירות סמים מדובר.

ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה לעניין זה: