מדינת ישראל נ' שקיראת

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו – שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, כמפורט להלן.

האישום

הנאשם מואשם בכך שביום 10.06.12 במחסום אל זעיים מכיוון מחלף אדומים השתמש בטלפון שלא באמצעות בדיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961.

הנאשם ביקש להישפט וטען כי לא דיבר בטלפון , לדבריו נתבקש יחד עם הצגת הרישיונות להראות את הטלפון הנייד שברשותו והוא הוציא את מכשיר המירס מהמגירה.

דיון בראיות והכרעה

מטעם התביעה העידו רס"מ אלי דרעי אשר ערך את הדו"ח (ת/1)יוסף גואלי שערך את המזכר (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם ואחמד מסלאם אשר נסע עם הנאשם ברכב ההסעות יחד עם נוסעים נוספים ממפעל סודה קלאב.

שני השוטרים טענו כי הבחינו בנאשם אוחז בטלפון בידו השמאלית ושניהם מציינים כי בהתקרבו אליהם שמט הטלפון מידיו. הנאשם והעד מטעמו העידו כי לא שוחח כלל בטלפון וכי כל העת הטלפון היה במגרה. לא מצאתי סתירות בעדויות הנאשם והעד מטעמו, לעומת זאת בעדויות שני השוטרים הייתה אי התאמה מסויימת בעניין מקום עמידתם. השוטר הראשון (אלי דרעי) טען כי עמד ליד הבודקה שנמצאת סמוך לנתיב השלישי , השמאלי ,שעה שהנאשם היה בימני ביותר (לא נרשם בפרוטוקול אך זכורים לי דבריו) ואילו השוטר השני טען כי עמדו בנתיב הימני בסמוך למפרץ בו הם מבקשים מהרכב לעצור, ואילו עד ההגנה טוען כי השוטרים עמדו ליד הבודקה של משמר הגבול (עמ' 5 ש' 12).

אין מחלוקת כי בעת שהתקרבו לשוטרים, לא היה בידי הנאשם כל מכשיר טלפון, לטענת השוטרים הוא שמט מידיו אולם היעדר המכשיר ביד הנאשם יכול גם להסתדר עם הטענה כי מלכתחילה המכשיר לא הוחזק בידיו, והם טעו לסבור אחרת.

לדברי העד והנאשם, השוטר בדק את מכשיר המירס לחפש שיחות נכנסות או יוצאות (ע' 5, ש' 1-5 וכן ע' 6, ש' 14-17), ועל אף שלא מצא נתן דו"ח, ואילו השוטר כלל לא רושם זאת בדו"ח וכמובן שאינו זוכר אם בדק את המכשיר, מאידך נרשם בדו"ח שלו כי נמסר לו מכשיר מירס (ת/1).

מקובלים עלי דברי הנאשם כי נאסר עליו לשוחח בטלפון בזמן הסעת נוסעים וכי אם יעשה כן הוא עלול להפסיד מקום עבודתו וכי העובדים שהוא מסיע ילשינו עליו (ע' 5, ש' 13-14 וש' 28-29). גם ניסיונו של הנאשם להוציא תדפיס שיחות יוצאות ונכנסות כפי שהציג מסמך חב' הוט מובייל (מירס) בפני (נ/1), מלמדות על נחישותו להוכיח כי לא דיבר בטלפון, אלא שהסכום המופקע שנדרש ממנו (800 ₪, כשחברות סלולר אחרות דורשות 300-350 ₪) מנע ממנו לעשות כן. עוד אני מאמינה לו, היות שלא יודע לקרוא בעברית, ועל כן סבר לפי מה שאחר ממקום עבודתו אמר לו שמדובר ב-1,600 ₪, 800 ₪ בגין שיחות נכנסות ו-800 ₪ בגין שיחות יוצאות, בה בשעה שבמכתב ננקב תעריף של 3 ₪ בלבד לכל דף של שיחות יוצאות ו-800 ₪ בגין שיחות נכנסות בלבד.

עד ההגנה שהביא הנאשם אינו חברו, כי אם אחד הנוסעים שהוא מסיע מהמפעל חזרה לביתו. העד ציין כי הוא התנדב לסייע לנאשם ואמר לו שהוא מוכן להעיד עבורו, שעה שהנאשם לא העלה על דעתו אפשרות לבקש מאחד הנוסעים האחרים (יהודים ממוצא רוסי) שהתרגזו על כך שהתעכבו בדרך חזרה הביתה, בנסיבות אלו איני זוקפת לחובתו של הנאשם את אי הבאת כל נוסעי הרכב, מה עוד שלא הכיר אותם בשמותיהם.

לסיכום

לפני עדויות שני שוטרים ומנגד עדויות נאשם ואדם נוסף. לא מצאתי כי יש להעדיף עדויות השוטרים על פני עדויות ההגנה ובהחלט יתכן כי היעדר מכשיר בידי הנאשם בעת שהתקרב לשוטרים שיקף גם את המצב בעת שהיה מרוחק מהם. במקרה זה יפים דברי כב' השופט ד"ר מודריק בע"פ 4004/98(תא) יוסף ורשבסקי נ' מ"י:

"בוודאי שלא ניתן לומר שלעולם יש לראות את עדות השוטר כעדיפה. גם שוטר...עלול גם לטעות שלא במתכוון, על כן צריכה הערכאה הדיונית לעמוד על המשמר ולפקוח 'שבע עיניים' על עדויות השוטרים שמא נמצא בהם דבר, אפילו קטן יחסית, המעמיד בספק את הבטחון באמינותם".

אשר על כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת הכרעת הדין

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג , 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים

מזכירות תשלח לנאשם לכתובת: ג'בל מוכבר ת.ד. 99200 ירושלים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: