מדינת ישראל נ' שפתושוילי

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע ארבע עבירות גניבה. כל עבירות הגניבה הינן מחנות. נשוא הגניבה – סכיני גילוי ובושם. העבירות נעברו בשנת 2008, בראשית 2009 והאחרונה בשנת 2011.

2.אינני מקלה ראש בביצוע עבירות הגניבה, גם אם מדובר בעבירה ברמה של עוון.

עם זאת, אין להתעלם מכך שעבירות הגניבה כאן מצויות ברף הנמוך של עבירות מסוג זה והפריטים שנגנבו אינם בעלי ערך רב, והוחזרו לחנות.

בכל מקרה, על פי כלל האינדיבידואליזציה בענישה – יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ולמוד כל נאשם בהתחשב בנתוניו האישיים.

בענין זה – החלטת בימ"ש מחוזי חיפה – ע"פ 675/05, אבוטבול נ' מדינת ישראל- מיום 21.9.06. באותו מקרה הורשע הנאשם בעבירה שעניינה התפרצות לדירת מגורים וגניבת רכוש בשווי כ-29,000 ₪. למרות עברו הפלילי, בהתחשב בנסיבות באותו אירוע - הומר מאסר בפועל בן שנה שהוטל בבימ"ש שלום, במאסר של 6 חודשים בעבודת שירות. במסגרת החלטה זו – אזכורי הפסיקה בענין כלל האינידיבידואליזציה בענישה.

בנוסף – החלטת בימ"ש עליון ברע"פ 5066/09 – ירון אוחיון נ' מדינת ישראל, מיום 22.4.10, סעיף 10 לפסק הדין:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי..." (הדגשה שלי, י.א.).

3.בענייננו, הנאשם הודה בביצוע העבירות מיד עם פתיחת משפטו, ביקש צירוף תיקיו ובכך חסך מזמנן של כל הרשויות הרלבנטיות. כפי שצויין – ארבע העבירות הינן ברף הנמוך יחסית של עבירות רכוש וכל הרכוש שנגנב הוחזר לחנויות. בנוסף הביע הנאשם חרטה, שהתרשמתי מכנותה.

הנאשם הינו צעיר, כבן 30 שנים.

לחובתו הרשעות קודמות ומאסרים על תנאי.

ניתן להבין כי הרקע לביצוע העבירות – שימוש ממושך בסמים והצורך בהשגת מימון. יתכן שטיפול מתאים בזמן המתאים היה מונע ביצוע העבירות.

הנאשם השתלב במסלולי גמילה שונים, אך נראה כי לא הצליח להקפיד לאורך זמן במילוי הדרישות של רשויות הטיפול.

4.הנאשם הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו. מן העיון בתסקירים הרבים עולה הרקע לביצוע העבירה – שימוש ממושך בסמים קשים, שבעטיו התנהל הנאשם על פי נורמות עברייניות, כגון התנהלותו הבעייתית במקרים כאן. הרקע להתמכרות הקשה – בעיות אישיות והעדר תמיכה.

ניסיונות גמילה שונים - כשלו. אך, בסופו של יום, ועל אף מצבו הירוד - הצליח הנאשם לגייס כוחות ולהרתם לתהליך טיפולי מובנה. הוא מגלה רצון לשתף פעולה עם גורמי טיפול ובדיקות שמסר נמצאו כולן נקיות מסמי רחוב.

אינני מתעלמת מכך שבמהלך טיפול מעין זה קיימות עליות ומורדות. תופעות אלה מאפיינות כל תהליך גמילה. במסגרת אחד מן המורדות, נעברה אף עבירה דומה נוספת.

בסופו של יום, במסגרת התסקיר האחרון, קצינת המבחן סבורה כי לנוכח ההתקדמות בתהליך ובשיתוף הפעולה - הנאשם זקוק להמשך קשר טיפולי רצוף, הן במרכז לטיפול יום והן בשירות המבחן.

בנסיבות אלה – המלצתה הסופית של קצינת המבחן הינה בכיוון של הארכת העונשים המותנים נגד הנאשם והעמדתו של הנאשם במבחן "טהור" למשך 12 חודשים.

הנאשם ביטא רצון להשתלב בקשר הטיפולי כמוצע, ושירות המבחן המליץ, כאמור, לאחר לבטים והיסוסים, לשקול העדפת האופציה השיקומית.

5.ניסיתי למצוא, ככל שניתן, האיזון הסביר בין מכלול האינטרסים.