מדינת ישראל נ' שפיץ אבירם

פסק דין

בפניי ערעור על הכרעת דינו של בימ"ש שלום לתעבורה בנתניה ב-תת"ע 3593-12-09 מיום 14.6.10 (כב' השופטת רז). כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בשכרות מיום 21.2.09 כשריכוז האלכוהול הוא 325 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

בתאריך 14.6.10 הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט להגשת חומר הראיות והכרעה על סמך הראיות שבפניו. בית המשפט קמא זיכה את המשיב מעבירה של נהיגה בשכרות וזאת תוך שסמך החלטתו על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים במותב תלתא 11893/07 (להלן: "עניין עוזרי"). בתיק עוזרי נקבע בבימ"ש השלום בירושלים שטווח האכיפה הוא בין 240 ל – 395 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. נקבע בפסק דין עוזרי שלמען הזהירות בהיעדר ידיעה מדויקת ומאחר והמכשיר טרם נבדק על ידי מומחים כנדרש יורחק זמנית קו האכיפה וייקבעו שולי ביטחון חדשים, בכך אין אמירה כלשהי.

בית המשפט קמא אימץ את החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים בעניין עוזרי, לטעמו של בימ"ש קמא לאור שולי הביטחון החדשים שנקבעו ולאור העובדה שהמערער נבדק במכשיר הינשוף ונמצא שריכוז האוויר באוויר הנשוף הוא 325 מיקרוגרם לליטר, כי אז בהתאם לפסק דין עוזרי לאור העובדה שריכוז הנמוך מ – 400 מיקרוגרם יש לזכות את המערער מעבירה של נהיגה בשכרות. בימ"ש קמא הסתמך גם על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 6559/09 מיכאל ליבקין נ' מדינת ישראל.

הכרעה

על פסק דין עוזרי הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים ובערעור נקבע שהסף הוא 290 מיקרוגרם לליטר. בית המשפט העליון גם הוא התייחס לעניין עוזרי, ראה ע"פ 2585/10 שבו נקבע מפי כב' השופט דנציגר כי אין בפסק דינו של בית המשפט השלום בעניין עוזרי כדי לשנות את המצב המשפטי החל על עניינו של המערער דשם. מחמת העובדה שמדובר בפסק דין שאינו חלוט וכן ניתוחו של פסק הדין, ראה סעיף 6 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר. לכן דין הערעור להתקבל ככל שהדבר אמור בממצאי בדיקת הינשוף. התוצאה היא שהמשיב נהג כאשר הוא שיכור שכן בדוגמת אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 325 מיקרוגרם לליטר, ריכוז הגבוה ממה שהוגדר בדין, "ריכוז האלכוהול בגוף" (מה שהיה בתקנות הישנות "המידה הקבועה").

באשר לטענה בדבר בדיקת המאפיינים, נראית לי לעניין זה עמדת המערערת שכן כאשר יש בדיקת ינשוף שמצביעה על ריכוז גבוה מ"ריכוז האלכוהול בגוף" אין משמעות לבדיקת המאפיינים. לא זו אף זו, הסתירה בשני המסמכים שמהווים דין וחשבון לבדיקת שכרות באמצעות ינשוף שמאחד מהם עולה לכאורה כי לא חלפו מעת שהמערער עוכב ועד לבדיקה 15 דקות, טענה זו לא נטענה בבימ"ש קמא, ראה פרוטוקול הדיון ולכן בימ"ש שלערעור אינו יכול להידרש לה.

התוצאה היא שהערעור מתקבל. המערער מורשע בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

התיק מוחזר לבימ"ש קמא שיגזור את דינו של המשיב.

ניתן והודע היום י"ח שבט תשע"א, 23/01/2011 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: